רשימת קיצורים וביטויים של המסורה

א'

= (א) אחד. (ב) מצוי פעם אחת במקרא.

אד'; אדכרה

= אזכרה (הזכרת שם ה').

אור'; אורי'; אורית'; אוריתא

= התורה.

אותות

= אותיות.

אית

= יש.

אנש

= איש.

אנת'

אִנתה (= אשה).

ארמ'; ארמית

= חלקי המקרא הכתובים ארמית.

את דגריש

= התיבה 'את' מוטעמת וללא מקף אחריה.

את מקף

= התיבה 'את' ומקף אחריה.

את'; אתנח'; אתנחתה

אתנחתא (= שם טעם).

ב'

= שניים (מספר ההיקרויות של התיבה או הצירוף); וכיוצא בזה מספָּרים אחרים (ג', ד' וכדומה).

בָ'; בַ'

= שניים בקמץ; שניים בפתח. וכיוצא בזה מספָּרים אחרים וניקוד אחר (גָ', דֶ' וכדומה).

ב'...

לדוגמה: ב' עפר יעקב (ש"א א,ה) = תיבה או צירוף תיבות הרומזים על מקומה של ההיקרות השנייה.

ב' בו

= שתי היקרויות באותו פסוק; וכיוצא בזה מספָּרים אחרים (ג' בו, ד' בו וכדומה).

באורי'

באוריתא (= בתורה).

ב'ד'ה'מ'נ'פ'צ'ר'

= סימן לזכירת הפסוקים שבהם מופיעה הצורה 'עדותיך' (בלישנא) במזמור קי"ט בתהלים, לפי הסדר האלף-ביתי הקבוצתי שבו הם מופיעים: בדרך, דבקתי, הט, מכל, נחלתי, פלאות, צדק, רבים (מס"ג דה"א כט,יט).

ב'ו'ז'מ'י'ם'

= סימן לזכירת ההבדלים בפסוקים דומים בקרבנות חג הסוכות: יום ב' ונסכיהם (במ' כט,יט); יום ו' ונסכיה (שם,לא); יום ז' כמשפטם (שם,לג).

בט'; בטע'

בטעמא (כאשר ההערה מתייחסת לטעמי הנגינות).

ביניה'

ביניהון (= ביניהם).

בכת'

בכתיבייא (= בכתובים - חלק ה'כתובים' בתנ"ך).

בלשנ'; בלשנה

= בלשון (כאשר אין הכוונה לתיבה כמות שהיא, אלא לצורות שונות או למובנים שונים של התיבה).

ב' מ'

בר מן (= חוץ מ...). מיועד לציון חריגים.

ב'מ'א'; ב'מ'ב'

בר מן א', בר מן ב' (= חוץ מאחד, חוץ משניים וכיוצא בזה).

בנביא'

בנביאייא (= בנביאים - חלק ה'נביאים' בתנ"ך).

בנקב'

= בנקבה (לרוב: סיומת של זכר המוסבת על נקבה).

בסיפ'; בסיפר'

בסיפרא (= בספר שאנו עומדים בו).

בעינ'; בעינינה

= בעניין שאנו עומדים בו.

בתו'; בתור'

בתורה.

בתר'

(א) בתרי, בתריי (= בשנֵי). (ב) בתרייה (= האחרון).

בתר' לשנין

= בשני לשונות = בשני מובנים.

בתריה; בתרייה

= האחרון.

גיעיה

= געיה, מתג.

דגש'

= דגשין (בהנגדה לצורות דומות בעיצוריהן ושאינן דגושות, המכונות 'רפין').

דדגש'

= דדגשין (= שדגושות. ראה לעיל 'דגש'').

ד"ה; דבר' הימ'; דב' ימי'

= דברי הימים.

דין

= זה.

דכו'; דכות'; דכותה; דכותהון

= שכמותו, שכמותה, שכמותם.

דמיי'; דמיין

= דומים מבחינה כלשהי.

דמלכי'; דמלכים

= של ספר מלכים; וכיוצא בזה ספרים אחרים (דשמואל, דעזרא וכדומה).

דסמ' לאד'; דסמיך לאדכרה

= שסמוך להזכרת שם ה'.

דפסוק'

דפסוקה (= של הפסוק).

וחבי'; וחבירו

= תיבה דומה בהקשר דומה (בדרך כלל: בקטע מקביל).

וחד

= ואחד.

וחלופ'; וחלופיהון; וחלוף

= וחילופיהם (תופעה הפוכה מזאת שצוינה לפני כן).

וחס'

וחסר (בדרך כלל: כאשר כל ההיקרויות של התיבה באות בכתיב חסר).

ומל'

ומלא (בדרך כלל: כאשר כל ההיקרויות של התיבה באות בכתיב מלא).

וסימנהון

= וסימנם (מונח אופייני למסורה הגדולה לפתיחת ציון מראי מקומות באמצעות חלקי פסוקים).

ושאר'; ושארא

= והשאר.

זוגין; זווגין

= זוגות מילים בעלות דמיון או שוני בפרטים מסוימים.

זוגין מן ג'; זווגין מן ג'

= זוגות של שלוש מילים בעלות דמיון או שוני בפרטים מסוימים.

זק'; זקפ'

= הטעם 'זקף'.

חבי'; חבירו

= ראה לעיל 'וחבירו'.

חד; חדא; חדה

= אחד; אחת.

חלופ'; חלוף; חלופיהון

= ראה לעיל 'וחלופיהון'.

חס'

חסר (= כתיב חסר). ראה גם 'וחס'' לעיל.

טע'

טעמא (= אחד מטעמי הנגינות).

יחיד

= תיבה ביחיד (ולא ברבים).

יפ'

יפה. מונח המשמש לצורך אישור גירסה השנויה במחלוקת.

יתיר

= אות יתירה על הראוי (מונח המשמש במקרים מסוימים תחליף לקרי/כתיב).

כול'

כולה.

כ'מ'ת'פ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים בשמ' לג,ב: כנעני, אמרי, חתי, פרזי, חוי, יבוסי.

כות'; כותה; כותהון

ראה לעיל 'דכות''.

כת'

כתב; כתיב; כתוב.

כתיב'; כתיבי'; כתיבייא

= כתובים (חלק ה'כתובים' בתנ"ך).

כ'ת'מ'פ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים בשו' ג,ה: כנעני, חתי, אמרי, פרזי, חוי, יבוסי.

כ'ת'פ'י'ע'מ'צ'א'

= סימן לזכירת סדר העממים בעז' ט,א: כנעני, חתי, פרזי, יבוסי, עמני, מאבי, מצרי, אמרי.

ל'

לית (אין כמותו בכל המקרא. יחידאי).

לשנ'

לשנה; לשנין (= לשון; לשונות - ראה לעיל 'בלשנה').

מגלה

= מגילת אסתר.

מ'ו'ח'מ'ו'

= סימן לזכירת סדר בנות צלפחד בבמ' כו,לג: מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה.

מחלפ'

מחלפין (= יש חילוף - נוסח אחר).

מיחד'; מיחדין

= מיוחדים. תופעות בעלות ייחוד מבחינה כלשהי.

מ'כ'ת'פ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים בשמ' לד,יא: אמרי, כנעני, חתי, פרזי, חוי, יבוסי.

מל'

מלא (כתיב מלא). ראה גם 'ומל'' לעיל.

מלעל

= הטעם בהברה לפני האחרונה.

מלרע

= הטעם בהברה האחרונה.

מ'נ'ו'ו'ו'

= סימן לזכירת סדר בנות צלפחד בבמ' כז,א: מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה.

מ'פ'ע'ת'ג'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים ביהו' כד,יא: אמרי, פרזי, כנעני, חתי, גרגשי, חוי, יבוסי.

מפק'

מפקין (= מבטאים, הוגים).

מצ'; מציע; מציעתא; מציעתה

מציעא (= אמצע; אמצע הפסוק; תיבה שאינה הראשונה או האחרונה בפסוק).

מ'ת'ו'ו'ו'

= סימן לזכירת סדר בנות צלפחד בבמ' לו,יא: מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה.

מ'ת'פ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים במ"א ט,כ: אמרי, חתי, פרזי, חוי, יבוסי.

מ'ת'פ'כ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים בשמ' כג,כג: אמרי, חתי, פרזי, כנעני, חוי, יבוסי.

נ ┐

= סימן היכר לפרשה פתוחה בסוף עמוד.

נביא'; נביאייא

= נביאים (חלק ה'נביאים' בתנ"ך).

נסב; נסיב

= לוקח (כלומר: יש בו).

נקב'; נקבה

= ראה לעיל 'בנקב' '.

נקוד

= מן התיבות במקרא שנָקוד מעליהן (בנוסף לניקוד).

נקי'; ונקי'

נקיבה; ונקיבה.

ס

= סדר (חלוקה קדומה של המקרא לסדרים).

סופ' פסו'

סופי פסוקים.

סימנהון

ראה לעיל 'וסימנהון'.

סיפה דסיפרה; סופה דסיפרה

= סוף הספר.

עזרא

= ספר עזרא ו/או נחמיה.

עינינה

= העניין שאנו עומדים בו.

ע'ת'ו'פ'ג'מ'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים ביהו' ג,י: כנעני, חתי, חוי, פרזי, גרגשי, אמרי, יבוסי.

פסו'; פסוק'

פסוק; פסוקים.

פת'

פתח (= מנוקד בפתח).

צ'פ'ק'

= סימן לזכירת סדר סוגי מצוות ה' בדב' ח,יא: מצותיו, משפטיו, חקתיו.

צ'ק'ף'

= סימן לזכירת סדר סוגי מצוות ה' במ"א ח,נח: מצותיו, חקיו, משפטיו.

ק'

קרי (= כך קוראים, בניגוד לכתוב).

קדמ'; קדמיה; קדמייה

= הראשון.

קינה

= מגילת איכה.

קמ'; קמצ'

קמצא (= מנוקד בקמץ).

ק'פ'ץ'

= סימן לזכירת סדר סוגי מצוות ה' בדב' יא,א: חקתיו, משפטיו, מצותיו.

ק'צ'פ'

= סימן לזכירת סדר סוגי מצוות ה' במ"א ב,ג: חקתיו, מצותיו, משפטיו.

קרי' ולא כתב'

= התיבה נקראת אף על פי שאינה כתובה.

קריה; קרייה

= (א) המקרא כולו (בניגוד לאחד מחלקיו). (ב) עיר.

ראש' פסו' ומצ'

ראש/י פסוק/ים ומציעא (= תיבה המצויה בראש הפסוק וחוזרת שוב בתוך הפסוק).

ריש סיפ'; ראשה דסיפרה

ריש סיפרה (= התיבה הראשונה של הספר שאנו עומדים בו).

ר"פ; רא' פסו'

ראשי פסוקים.

רפ'; רפי'

רפי; רפין (= ללא דגש. בייחוד לציון תיבות שבראשן ו' ב' כ' ל' בשווא, וללא דגש אחריהן).

שאר'; שארא

= השאר.

של'

שלם (מונח של המסורה הבבלית לציון כתיב מלא).

שלוש נקודות

= מנוקד בסגול.

שם אנש

= שם איש.

שם אנתה

= שם אשה.

שם קריה

= שם עיר.

שנים בו

= שתי היקרויות באותו פסוק; וכיוצא בזה מספָּרים אחרים.

שתי נקודות

= מנוקד בצירי.

ת'ג'מ'כ'פ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים בדב' ז,א: חתי, גרגשי, אמרי, כנעני, פרזי, חוי, יבוסי.

ת'ד'מ'ק'

תרי עשר, דברי הימים, משלי, קהלת.

תיבות'

תיבותא (= תיבה, מילה).

תינ'; תינינה

= השני.

תלים

= ספר תהלים.

תליתיה; תליתייה

= השלישי.

תלת נקוטין

= שלוש נקודות = מנוקד בסגול.

ת'מ'כ'פ'ו'ס'

= סימן לזכירת סדר העממים בדב' כ,יז: חתי, אמרי, כנעני, פרזי, חוי, יבוסי.

תריין

= שניים.

תר' עש'; תרי עש'

תרי עשר (= ספרי שנים עשר הנביאים מהושע עד מלאכי).

תרתין נקוטין

= שתי נקודות = מנוקד בצירי.