פרק ב
[א] ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם:
[ב] ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה:
[ג] ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות: פ
[שני] [ד] אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים:
[ה] וכל׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה:
[ו] ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני האדמה:
[ז] וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה:
[ח] ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר:
[ט] ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע:
[י] ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים:
[יא] שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב:
[יב] וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם:
[יג] ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש:
[יד] ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת:
[טו] ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה:
[טז] ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל:
[יז] ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות:
[יח] ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו:
[יט] ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו:
[שלישי] [כ] ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו:
[כא] ויפל יהוה אלהים ׀ תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה:
[כב] ויבן יהוה אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם:
[כג] ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת:
[כד] על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד:
[כה] ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו: