פרק כד
[א] ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל:
[ב] ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי:
[ג] ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו:
[ד] כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק:
[ה] ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם:
[ו] ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה:
[ז] יהוה׀ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם:
[ח] ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה:
[ט] וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה:
[שלישי] [י] ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור:
[יא] ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת:
[יב] ויאמר׀ יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם:
[יג] הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים:
[יד] והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני:
[טו] ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה:
[טז] והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל:
[יז] וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך:
[יח] ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו:
[יט] ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת:
[כ] ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו:
[כא] והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא:
[כב] ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם:
[כג] ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין:
[כד] ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור:
[כה] ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון:
[כו] ויקד האיש וישתחו ליהוה:
[רביעי] [כז] ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני:
[כח] ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה:
[כט] ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין:
[ל] ויהי׀ כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין:
[לא] ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים:
[לב] ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו:
[לג] ויישם ויושם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר:
[לד] ויאמר עבד אברהם אנכי:
[לה] ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים:
[לו] ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו את־כל־אשר־לו:
[לז] וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו:
[לח] אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני:
[לט] ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי:
[מ] ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי:
[מא] אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי:
[מב] ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה:
[מג] הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך:
[מד] ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני:
[מה] אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא:
[מו] ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה:
[מז] ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה:
[מח] ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו:
[מט] ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל:
[נ] ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב:
[נא] הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה:
[נב] ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה:
[חמישי] [נג] ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה:
[נד] ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני:
[נה] ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך:
[נו] ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני:
[נז] ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה:
[נח] ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך:
[נט] וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו:
[ס] ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו:
[סא] ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך:
[סב] ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב:
[סג] ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים:
[סד] ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל:
[סה] ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס:
[סו] ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה:
[סז] ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו: פ