פרק כז
[א] ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו׀ בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני:
[ב] ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי:
[ג] ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ציד:
[ד] ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:
[ה] ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא:
[ו] ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר:
[ז] הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי:
[ח] ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך:
[ט] לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב:
[י] והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו:
[יא] ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק:
[יב] אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה:
[יג] ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי:
[יד] וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו:
[טו] ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן:
[טז] ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו:
[יז] ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה:
[יח] ויבא אל־אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני:
[יט] ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך:
[כ] ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני:
[כא] ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא:
[כב] ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו:
[כג] ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו:
[כד] ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני:
[כה] ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת:
[כו] ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני:
[כז] ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה:
[ששי] [כח] ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש:
[כט] יעבדוך עמים וישתחו וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך:
[ל] ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו:
[לא] ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבר תברכני נפשך:
[לב] ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו:
[לג] ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה:
[לד] כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי:
[לה] ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך:
[לו] ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה:
[לז] ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני:
[לח] ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך:
[לט] ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל:
[מ] ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך:
[מא] וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי:
[מב] ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך:
[מג] ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה:
[מד] וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך:
[מה] עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד:
[מו] ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים: