פרק כט
[שני] [א] וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני־קדם:
[ב] וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר:
[ג] ונאספו־שמה כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את־האבן על־פי הבאר למקמה:
[ד] ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו:
[ה] ויאמר להם הידעתם את־לבן בן־נחור ויאמרו ידענו:
[ו] ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן:
[ז] ויאמר הן עוד היום גדול לא־עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו:
[ח] ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן:
[ט] עודנו מדבר עמם ורחל ׀ באה עם־הצאן אשר לאביה כי רעה הוא:
[י] ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו:
[יא] וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך:
[יב] ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן־רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה:
[יג] ויהי כשמע לבן את־שמע׀ יעקב בן־אחתו וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו ויביאהו אל־ביתו ויספר ללבן את כל־הדברים האלה:
[יד] ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים:
[טו] ויאמר לבן ליעקב הכי־אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה־משכרתך:
[טז] וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל:
[יז] ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת־תאר ויפת מראה:
[שלישי] [יח] ויאהב יעקב את־רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה:
[יט] ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי:
[כ] ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה:
[כא] ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה:
[כב] ויאסף לבן את־כל־אנשי המקום ויעש משתה:
[כג] ויהי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה:
[כד] ויתן לבן לה את־זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה:
[כה] ויהי בבקר והנה־הוא לאה ויאמר אל־לבן מה־זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני:
[כו] ויאמר לבן לא־יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה:
[כז] מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות:
[כח] ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רחל בתו לו לאשה:
[כט] ויתן לבן לרחל בתו את־בלהה שפחתו לה לשפחה:
[ל] ויבא גם אל־רחל ויאהב גם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־שנים אחרות:
[לא] וירא יהוה כי־שנואה לאה ויפתח את־רחמה ורחל עקרה:
[לב] ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי־ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי:
[לג] ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנכי ויתן־לי גם־את־זה ותקרא שמו שמעון:
[לד] ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי־ילדתי לו שלשה בנים על־כן קרא־שמו לוי:
[לה] ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת: