פרק ל
[א] ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל־יעקב הבה־לי בנים ואם־אין מתה אנכי:
[ב] ויחר־אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר־מנע ממך פרי־בטן:
[ג] ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על־ברכי ואבנה גם־אנכי ממנה:
[ד] ותתן־לו את־בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב:
[ה] ותהר בלהה ותלד ליעקב בן:
[ו] ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן־לי בן על־כן קראה שמו דן:
[ז] ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב:
[ח] ותאמר רחל נפתולי אלהים ׀ נפתלתי עם־אחתי גם־יכלתי ותקרא שמו נפתלי:
[ט] ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את־זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה:
[י] ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן:
[יא] ותאמר לאה בגד בא גד ותקרא את־שמו גד:
[יב] ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב:
[יג] ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את־שמו אשר:
[רביעי] [יד] וילך ראובן בימי קציר־חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל־לאה אמו ותאמר רחל אל־לאה תני־נא לי מדודאי בנך:
[טו] ותאמר לה המעט קחתך את־אישי ולקחת גם את־דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך:
[טז] ויבא יעקב מן־השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא:
[יז] וישמע אלהים אל־לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי:
[יח] ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר־נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר:
[יט] ותהר עוד לאה ותלד בן־ששי ליעקב:
[כ] ותאמר לאה זבדני אלהים ׀ אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי־ילדתי לו ששה בנים ותקרא את־שמו זבלון:
[כא] ואחר ילדה בת ותקרא את־שמה דינה:
[כב] ויזכר אלהים את־רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את־רחמה:
[כג] ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את־חרפתי:
[כד] ותקרא את־שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר:
[כה] ויהי כאשר ילדה רחל את־יוסף ויאמר יעקב אל־לבן שלחני ואלכה אל־מקומי ולארצי:
[כו] תנה את־נשי ואת־ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את־עבדתי אשר עבדתיך:
[כז] ויאמר אליו לבן אם־נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך:
[חמישי] [כח] ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה:
[כט] ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר־היה מקנך אתי:
[ל] כי מעט אשר־היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם־אנכי לביתי:
[לא] ויאמר מה אתן־לך ויאמר יעקב לא־תתן־לי מאומה אם־תעשה־לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר:
[לב] אעבר בכל־צאנך היום הסר משם כל־שה׀ נקד וטלוא וכל־שה־חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי:
[לג] וענתה־בי צדקתי ביום מחר כי־תבוא על־שכרי לפניך כל אשר־איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי:
[לד] ויאמר לבן הן לו יהי כדברך:
[לה] ויסר ביום ההוא את־התישים העקדים והטלאים ואת כל־העזים הנקדות והטלאת כל אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביד־בניו:
[לו] וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את־צאן לבן הנותרת:
[לז] ויקח־לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על־המקלות:
[לח] ויצג את־המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות:
[לט] ויחמו הצאן אל־המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים:
[מ] והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל־עקד וכל־חום בצאן לבן וישת־לו עדרים לבדו ולא שתם על־צאן לבן:
[מא] והיה בכל־יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את־המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות:
[מב] ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב:
[מג] ויפרץ האיש מאד מאד ויהי־לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים: