פרק לב
[א] וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו:
[ב] ויעקב הלך לדרכו ויפגעו־בו מלאכי אלהים:
[ג] ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם־המקום ההוא מחנים: פ
{פרשת וישלח} [ד] וישלח יעקב מלאכים לפניו אל־עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום:
[ה] ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם־לבן גרתי ואחר עד־עתה:
[ו] ויהי־לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא־חן בעיניך:
[ז] וישבו המלאכים אל־יעקב לאמר באנו אל־אחיך אל־עשו וגם הלך לקראתך וארבע־מאות איש עמו:
[ח] ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות:
[ט] ויאמר אם־יבוא עשו אל־המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה:
[י] ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך:
[יא] קטנתי מכל החסדים ומכל־האמת אשר עשית את־עבדך כי במקלי עברתי את־הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות:
[יב] הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי־ירא אנכי אתו פן־יבוא והכני אם על־בנים:
[שני] [יג] ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את־זרעך כחול הים אשר לא־יספר מרב:
[יד] וילן שם בלילה ההוא ויקח מן־הבא בידו מנחה לעשו אחיו:
[טו] עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים:
[טז] גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה:
[יז] ויתן ביד־עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר אל־עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר:
[יח] ויצו את־הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי־אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך:
[יט] ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם־הוא אחרינו:
[כ] ויצו גם את־השני גם את־השלישי גם את־כל־ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה תדברון אל־עשו במצאכם אתו:
[כא] ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי־אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי־כן אראה פניו אולי ישא פני:
[כב] ותעבר המנחה על־פניו והוא לן בלילה־ההוא במחנה:
[כג] ויקם׀ בלילה הוא ויקח את־שתי נשיו ואת־שתי שפחתיו ואת־אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק:
[כד] ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו:
[כה] ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר:
[כו] וירא כי לא יכל לו ויגע בכף־ירכו ותקע כף־ירך יעקב בהאבקו עמו:
[כז] ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם־ברכתני:
[כח] ויאמר אליו מה־שמך ויאמר יעקב:
[כט] ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם־ישראל כי־שרית עם־אלהים ועם־אנשים ותוכל:
[שלישי] [ל] וישאל יעקב ויאמר הגידה־נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם:
[לא] ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי־ראיתי אלהים פנים אל־פנים ותנצל נפשי:
[לב] ויזרח־לו השמש כאשר עבר את־פנואל והוא צלע על־ירכו:
[לג] על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה: