פרק ו
[א] ויהי כי־החל האדם לרב על־פני האדמה ובנות ילדו להם:
[ב] ויראו בני־האלהים את־בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו:
[ג] ויאמר יהוה לא־ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה:
[ד] הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי־כן אשר יבאו בני האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם: פ
[מפטיר] [ה] וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום:
[ו] וינחם יהוה כי־עשה את־האדם בארץ ויתעצב אל־לבו:
[ז] ויאמר יהוה אמחה את־האדם אשר־בראתי מעל פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם:
[ח] ונח מצא חן בעיני יהוה: פ
{פרשת נח} [ט] אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח:
[י] ויולד נח שלשה בנים את־שם את־חם ואת־יפת:
[יא] ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס:
[יב] וירא אלהים את־הארץ והנה נשחתה כי־השחית כל־בשר את־דרכו על־הארץ: ס
[יג] ויאמר אלהים לנח קץ כל־בשר בא לפני כי־מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את־הארץ:
[יד] עשה לך תבת עצי־גפר קנים תעשה את־התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר:
[טו] וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה:
[טז] צהר׀ תעשה לתבה ואל־אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה:
[יז] ואני הנני מביא את־המבול מים על־הארץ לשחת כל־בשר אשר־בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר־בארץ יגוע:
[יח] והקמתי את־בריתי אתך ובאת אל־התבה אתה ובניך ואשתך ונשי־בניך אתך:
[יט] ומכל־החי מכל־בשר שנים מכל תביא אל־התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו:
[כ] מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות:
[כא] ואתה קח־לך מכל־מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה:
[כב] ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה: