פרק ז
[שני] [א] ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה:
[ב] מכל׀ הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו:
[ג] גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על־פני כל־הארץ:
[ד] כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את־כל־היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה:
[ה] ויעש נח ככל אשר־צוהו יהוה:
[ו] ונח בן־שש מאות שנה והמבול היה מים על־הארץ:
[ז] ויבא נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו אל־התבה מפני מי המבול:
[ח] מן־הבהמה הטהורה ומן־הבהמה אשר איננה טהרה ומן־העוף וכל אשר־רמש על־האדמה:
[ט] שנים שנים באו אל־נח אל־התבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את־נח:
[י] ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על־הארץ:
[יא] בשנת שש־מאות שנה לחיי־נח בחדש השני בשבעה־עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל־מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו:
[יב] ויהי הגשם על־הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:
[יג] בעצם היום הזה בא נח ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת נח ושלשת נשי־בניו אתם אל־התבה:
[יד] המה וכל־החיה למינה וכל־הבהמה למינה וכל־הרמש הרמש על־הארץ למינהו וכל־העוף למינהו כל צפור כל־כנף:
[טו] ויבאו אל־נח אל־התבה שנים שנים מכל־הבשר אשר־בו רוח חיים:
[טז] והבאים זכר ונקבה מכל־בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו:
[שלישי] [יז] ויהי המבול ארבעים יום על־הארץ וירבו המים וישאו את־התבה ותרם מעל הארץ:
[יח] ויגברו המים וירבו מאד על־הארץ ותלך התבה על־פני המים:
[יט] והמים גברו מאד מאד על־הארץ ויכסו כל־ההרים הגבהים אשר־תחת כל־השמים:
[כ] חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים:
[כא] ויגוע כל־בשר׀ הרמש על־הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל־השרץ השרץ על־הארץ וכל האדם:
[כב] כל אשר נשמת־רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו:
[כג] וימח את־כל־היקום׀ אשר׀ על־פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמש ועד־עוף השמים וימחו מן־הארץ וישאר אך־נח ואשר אתו בתבה:
[כד] ויגברו המים על־הארץ חמשים ומאת יום: