פרק ח
[א] ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים:
[ב] ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים:
[ג] וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום:
[ד] ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט:
[ה] והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים:
[ו] ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה:
[ז] וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ:
[ח] וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה:
[ט] ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה:
[י] ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה:
[יא] ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ:
[יב] וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד:
[יג] ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה:
[יד] ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ: ס
[רביעי] [טו] וידבר אלהים אל־נח לאמר:
[טז] צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך:
[יז] כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ הוצא היצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ:
[יח] ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו:
[יט] כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה:
[כ] ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל׀ הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח:
[כא] וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי:
[כב] עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו: