פרק יב
[א] וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו:
[ב] ויהי כשמע׀ ירבעם בן־נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים:
[ג] וישלחו ויקראו־לו ויבאו ויבא ירבעם וכל־קהל ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר:
[ד] אביך הקשה את־עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך:
[ה] ויאמר אליהם לכו־עד שלשה ימים ושובו אלי וילכו העם:
[ו] ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים את־פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את־העם־הזה דבר:
[ז] וידבר וידברו אליו לאמר אם־היום תהיה־עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים:
[ח] ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו:
[ט] ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו:
[י] וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי:
[יא] ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים:
[יב] ויבו ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלישי:
[יג] ויען המלך את־העם קשה ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו:
[יד] וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את־עלכם ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים:
[טו] ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה סבה מעם יהוה למען הקים את־דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל־ירבעם בן־נבט:
[טז] וירא כל־ישראל כי לא־שמע המלך אלהם וישבו העם את־המלך ׀ דבר ׀ לאמר מה־לנו חלק בדוד ולא־נחלה בבן־ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו:
[יז] ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם: פ
[יח] וישלח המלך רחבעם את־אדרם אשר על־המס וירגמו כל־ישראל בו אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם:
[יט] ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה: ס
[כ] ויהי כשמע כל־ישראל כי־שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל־העדה וימליכו אתו על־כל־ישראל לא היה אחרי בית־דוד זולתי שבט־יהודה לבדו:
[כא] ויבאו ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־בית ישראל להשיב את־המלוכה לרחבעם בן־שלמה: פ
[כב] ויהי דבר האלהים אל־שמעיה איש־האלהים לאמר:
[כג] אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל־כל־בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר:
[כד] כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמון עם־אחיכם בני־ישראל שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דבר יהוה וישבו ללכת כדבר יהוה: ס
[כה] ויבן ירבעם את־שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את־פנואל:
[כו] ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד:
[כז] אם־יעלה׀ העם הזה לעשות זבחים בבית־יהוה בירושלם ושב לב העם הזה אל־אדניהם אל־רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל־רחבעם מלך־יהודה:
[כח] ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב־לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים:
[כט] וישם את־האחד בבית־אל ואת־האחד נתן בדן:
[ל] ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד־דן:
[לא] ויעש את־בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא־היו מבני לוי:
[לב] ויעש ירבעם ׀ חג בחדש השמיני בחמשה־עשר יום ׀ לחדש כחג׀ אשר ביהודה ויעל על־המזבח כן עשה בבית־אל לזבח לעגלים אשר־עשה והעמיד בבית אל את־כהני הבמות אשר עשה:
[לג] ויעל על־המזבח׀ אשר־עשה בבית־אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר־בדא מלבד מלבו ויעש חג לבני ישראל ויעל על־המזבח להקטיר: פ