פרק יז
[א] ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי: ס
[ב] ויהי דבר־יהוה אליו לאמר:
[ג] לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן:
[ד] והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם:
[ה] וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן:
[ו] והערבים מבאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה:
[ז] ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ: ס
[ח] ויהי דבר־יהוה אליו לאמר:
[ט] קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך:
[י] ויקם׀ וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה:
[יא] ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך:
[יב] ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו:
[יג] ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי־משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה:
[יד] כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן־תת־יהוה גשם על־פני האדמה:
[טו] ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא־היא־והיא והוא וביתה ימים:
[טז] כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו: פ
[יז] ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה:
[יח] ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני:
[יט] ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו:
[כ] ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה:
[כא] ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו:
[כב] וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי:
[כג] ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך:
[כד] ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת: פ