פרק ב
[א] ויקרבו ימי־דוד למות ויצו את־שלמה בנו לאמר:
[ב] אנכי הלך בדרך כל־הארץ וחזקת והיית לאיש:
[ג] ושמרת את־משמרת׀ יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל־אשר תעשה ואת כל־אשר תפנה שם:
[ד] למען יקים יהוה את־דברו אשר דבר עלי לאמר אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני באמת בכל־לבבם ובכל־נפשם לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל:
[ה] וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו:
[ו] ועשית כחכמתך ולא־תורד שיבתו בשלם שאל:
[ז] ולבני ברזלי הגלעדי תעשה־חסד והיו באכלי שלחנך כי־כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך:
[ח] והנה עמך שמעי בן־גרא בן־הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא־ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר אם־אמיתך בחרב:
[ט] ועתה אל־תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה־לו והורדת את־שיבתו בדם שאול:
[י] וישכב דוד עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד: פ
[יא] והימים אשר מלך דוד על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים:
[יב] ושלמה ישב על־כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד: ס
[יג] ויבא אדניהו בן־חגית אל־בת־שבע אם־שלמה ותאמר השלום באך ויאמר שלום:
[יד] ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר:
[טו] ויאמר את ידעת כי־לי היתה המלוכה ועלי שמו כל־ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו:
[טז] ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל־תשבי את־פני ותאמר אליו דבר:
[יז] ויאמר אמרי־נא לשלמה המלך כי לא־ישיב את־פניך ויתן־לי את־אבישג השונמית לאשה:
[יח] ותאמר בת־שבע טוב אנכי אדבר עליך אל־המלך:
[יט] ותבא בת־שבע אל־המלך שלמה לדבר־לו על־אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על־כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו:
[כ] ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל־תשב את־פני ויאמר־לה המלך שאלי אמי כי לא־אשיב את־פניך:
[כא] ותאמר יתן את־אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה:
[כב] ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את־אבישג השנמית לאדניהו ושאלי־לו את־המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר הכהן וליואב בן־צרויה: פ
[כג] וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את־הדבר הזה:
[כד] ועתה חי־יהוה אשר הכינני ויושיביני ויושיבני על־כסא דוד אבי ואשר עשה־לי בית כאשר דבר כי היום יומת אדניהו:
[כה] וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימת: ס
[כו] ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על־שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי־נשאת את־ארון אדני יהוה לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר־התענה אבי:
[כז] ויגרש שלמה את־אביתר מהיות כהן ליהוה למלא את־דבר יהוה אשר דבר על־בית עלי בשלה: פ
[כח] והשמעה באה עד־יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל־אהל יהוה ויחזק בקרנות המזבח:
[כט] ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל־אהל יהוה והנה אצל המזבח וישלח שלמה את־בניהו בן־יהוידע לאמר לך פגע־בו:
[ל] ויבא בניהו אל־אהל יהוה ויאמר אליו כה־אמר המלך צא ויאמר ׀ לא כי פה אמות וישב בניהו את־המלך דבר לאמר כה־דבר יואב וכה ענני:
[לא] ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע־בו וקברתו והסירת׀ דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי:
[לב] והשיב יהוה את־דמו על־ראשו אשר פגע בשני־אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את־אבנר בן־נר שר־צבא ישראל ואת־עמשא בן־יתר שר־צבא יהודה:
[לג] ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד־עולם מעם יהוה:
[לד] ויעל בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימתהו ויקבר בביתו במדבר:
[לה] ויתן המלך את־בניהו בן־יהוידע תחתיו על־הצבא ואת־צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר:
[לו] וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה־לך בית בירושלם וישבת שם ולא־תצא משם אנה ואנה:
[לז] והיה׀ ביום צאתך ועברת את־נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך:
[לח] ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלם ימים רבים: ס
[לט] ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני־עבדים לשמעי אל־אכיש בן־מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת:
[מ] ויקם שמעי ויחבש את־חמרו וילך גתה אל־אכיש לבקש את־עבדיו וילך שמעי ויבא את־עבדיו מגת: ס
[מא] ויגד לשלמה כי־הלך שמעי מירושלם גת וישב:
[מב] וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי:
[מג] ומדוע לא שמרת את שבעת יהוה ואת־המצוה אשר־צויתי עליך:
[מד] ויאמר המלך אל־שמעי אתה ידעת את כל־הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יהוה את־רעתך בראשך:
[מה] והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד־עולם:
[מו] ויצו המלך את־בניהו בן־יהוידע ויצא ויפגע־בו וימת והממלכה נכונה ביד־שלמה: