פרק כ
[א] ובן־הדד מלך־ארם קבץ את־כל־חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על־שמרון וילחם בה:
[ב] וישלח מלאכים אל־אחאב מלך־ישראל העירה:
[ג] ויאמר לו כה אמר בן־הדד כספך וזהבך לי־הוא ונשיך ובניך הטובים לי־הם:
[ד] ויען מלך־ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל־אשר־לי:
[ה] וישבו המלאכים ויאמרו כה־אמר בן־הדד לאמר כי־שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן:
[ו] כי׀ אם־כעת מחר אשלח את־עבדי אליך וחפשו את־ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל־מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו:
[ז] ויקרא מלך־ישראל לכל־זקני הארץ ויאמר דעו־נא וראו כי רעה זה מבקש כי־שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו:
[ח] ויאמרו אליו כל־הזקנים וכל־העם אל־תשמע ולוא תאבה:
[ט] ויאמר למלאכי בן־הדד אמרו לאדני המלך כל אשר־שלחת אל־עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר:
[י] וישלח אליו בן־הדד ויאמר כה־יעשון לי אלהים וכה יוספו אם־ישפק עפר שמרון לשעלים לכל־העם אשר ברגלי:
[יא] ויען מלך־ישראל ויאמר דברו אל־יתהלל חגר כמפתח:
[יב] ויהי כשמע את־הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל־עבדיו שימו וישימו על־העיר:
[יג] והנה׀ נביא אחד נגש אל־אחאב מלך־ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל־ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי־אני יהוה:
[יד] ויאמר אחאב במי ויאמר כה־אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי־יאסר המלחמה ויאמר אתה:
[טו] ויפקד את־נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את־כל־העם כל־בני ישראל שבעת אלפים:
[טז] ויצאו בצהרים ובן־הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים־ושנים מלך עזר אתו:
[יז] ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן־הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון:
[יח] ויאמר אם־לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום:
[יט] ואלה יצאו מן־העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם:
[כ] ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן־הדד מלך ארם על־סוס ופרשים:
[כא] ויצא מלך ישראל ויך את־הסוס ואת־הרכב והכה בארם מכה גדולה:
[כב] ויגש הנביא אל־מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר־תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך: פ
[כג] ועבדי מלך־ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על־כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם־לא נחזק מהם:
[כד] ואת־הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם:
[כה] ואתה תמנה־לך ׀ חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס׀ ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם־לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן: פ
[כו] ויהי לתשובת השנה ויפקד בן־הדד את־ארם ויעל אפקה למלחמה עם־ישראל:
[כז] ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני־ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את־הארץ:
[כח] ויגש איש האלהים ויאמר אל־מלך ישראל ויאמר כה־אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא־אלהי עמקים הוא ונתתי את־כל־ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי־אני יהוה:
[כט] ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי׀ ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני־ישראל את־ארם מאה־אלף רגלי ביום אחד:
[ל] וינסו הנותרים ׀ אפקה אל־העיר ותפל החומה על־עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן־הדד נס ויבא אל־העיר חדר בחדר:
[לא] ויאמרו אליו עבדיו הנה־נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי־מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל־מלך ישראל אולי יחיה את־נפשך:
[לב] ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל־מלך ישראל ויאמרו עבדך בן־הדד אמר תחי־נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא:
[לג] והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן־הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן־הדד ויעלהו על־המרכבה:
[לד] ויאמר אליו הערים אשר־לקח־אבי מאת אביך אשיב וחצות תשים לך בדמשק כאשר־שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת־לו ברית וישלחהו: ס
[לה] ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל־רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו:
[לו] ויאמר לו יען אשר לא־שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו:
[לז] וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע:
[לח] וילך הנביא ויעמד למלך על־הדרך ויתחפש באפר על־עיניו:
[לט] ויהי המלך עבר והוא צעק אל־המלך ויאמר עבדך׀ יצא בקרב־המלחמה והנה־איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את־האיש הזה אם־הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר־כסף תשקול:
[מ] ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך־ישראל כן משפטך אתה חרצת:
[מא] וימהר ויסר את־האפר מעל מעלי עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנביאים הוא:
[מב] ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את־איש־חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו:
[מג] וילך מלך־ישראל על־ביתו סר וזעף ויבא שמרונה: פ