פרק כ
[א]
ובן־הדד
מלך־ארם
קבץ
את־כל־חילו
ושלשים
ושנים
מלך
אתו
וסוס
ורכב
ויעל
ויצר
על־שמרון
וילחם
בה:
[ב]
וישלח
מלאכים
אל־אחאב
מלך־ישראל
העירה:
[ג]
ויאמר
לו
כה
אמר
בן־הדד
כספך
וזהבך
לי־הוא
ונשיך
ובניך
הטובים
לי־הם:
[ד]
ויען
מלך־ישראל
ויאמר
כדברך
אדני
המלך
לך
אני
וכל־אשר־לי:
[ה]
וישבו
המלאכים
ויאמרו
כה־אמר
בן־הדד
לאמר
כי־שלחתי
אליך
לאמר
כספך
וזהבך
ונשיך
ובניך
לי
תתן:
[ו]
כי׀
אם־כעת
מחר
אשלח
את־עבדי
אליך
וחפשו
את־ביתך
ואת
בתי
עבדיך
והיה
כל־מחמד
עיניך
ישימו
בידם
ולקחו:
[ז]
ויקרא
מלך־ישראל
לכל־זקני
הארץ
ויאמר
דעו־נא
וראו
כי
רעה
זה
מבקש
כי־שלח
אלי
לנשי
ולבני
ולכספי
ולזהבי
ולא
מנעתי
ממנו:
[ח]
ויאמרו
אליו
כל־הזקנים
וכל־העם
אל־תשמע
ולוא
תאבה:
[ט]
ויאמר
למלאכי
בן־הדד
אמרו
לאדני
המלך
כל
אשר־שלחת
אל־עבדך
בראשנה
אעשה
והדבר
הזה
לא
אוכל
לעשות
וילכו
המלאכים
וישבהו
דבר:
[י]
וישלח
אליו
בן־הדד
ויאמר
כה־יעשון
לי
אלהים
וכה
יוספו
אם־ישפק
עפר
שמרון
לשעלים
לכל־העם
אשר
ברגלי:
[יא]
ויען
מלך־ישראל
ויאמר
דברו
אל־יתהלל
חגר
כמפתח:
[יב]
ויהי
כשמע
את־הדבר
הזה
והוא
שתה
הוא
והמלכים
בסכות
ויאמר
אל־עבדיו
שימו
וישימו
על־העיר:
[יג]
והנה׀
נביא
אחד
נגש
אל־אחאב
מלך־ישראל
ויאמר
כה
אמר
יהוה
הראית
את
כל־ההמון
הגדול
הזה
הנני
נתנו
בידך
היום
וידעת
כי־אני
יהוה:
[יד]
ויאמר
אחאב
במי
ויאמר
כה־אמר
יהוה
בנערי
שרי
המדינות
ויאמר
מי־יאסר
המלחמה
ויאמר
אתה:
[טו]
ויפקד
את־נערי
שרי
המדינות
ויהיו
מאתים
שנים
ושלשים
ואחריהם
פקד
את־כל־העם
כל־בני
ישראל
שבעת
אלפים:
[טז]
ויצאו
בצהרים
ובן־הדד
שתה
שכור
בסכות
הוא
והמלכים
שלשים־ושנים
מלך
עזר
אתו:
[יז]
ויצאו
נערי
שרי
המדינות
בראשנה
וישלח
בן־הדד
ויגידו
לו
לאמר
אנשים
יצאו
משמרון:
[יח]
ויאמר
אם־לשלום
יצאו
תפשום
חיים
ואם
למלחמה
יצאו
חיים
תפשום:
[יט]
ואלה
יצאו
מן־העיר
נערי
שרי
המדינות
והחיל
אשר
אחריהם:
[כ]
ויכו
איש
אישו
וינסו
ארם
וירדפם
ישראל
וימלט
בן־הדד
מלך
ארם
על־סוס
ופרשים:
[כא]
ויצא
מלך
ישראל
ויך
את־הסוס
ואת־הרכב
והכה
בארם
מכה
גדולה:
[כב]
ויגש
הנביא
אל־מלך
ישראל
ויאמר
לו
לך
התחזק
ודע
וראה
את
אשר־תעשה
כי
לתשובת
השנה
מלך
ארם
עלה
עליך:
פ
[כג]
ועבדי
מלך־ארם
אמרו
אליו
אלהי
הרים
אלהיהם
על־כן
חזקו
ממנו
ואולם
נלחם
אתם
במישור
אם־לא
נחזק
מהם:
[כד]
ואת־הדבר
הזה
עשה
הסר
המלכים
איש
ממקמו
ושים
פחות
תחתיהם:
[כה]
ואתה
תמנה־לך
׀
חיל
כחיל
הנפל
מאותך
וסוס
כסוס׀
ורכב
כרכב
ונלחמה
אותם
במישור
אם־לא
נחזק
מהם
וישמע
לקלם
ויעש
כן:
פ
[כו]
ויהי
לתשובת
השנה
ויפקד
בן־הדד
את־ארם
ויעל
אפקה
למלחמה
עם־ישראל:
[כז]
ובני
ישראל
התפקדו
וכלכלו
וילכו
לקראתם
ויחנו
בני־ישראל
נגדם
כשני
חשפי
עזים
וארם
מלאו
את־הארץ:
[כח]
ויגש
איש
האלהים
ויאמר
אל־מלך
ישראל
ויאמר
כה־אמר
יהוה
יען
אשר
אמרו
ארם
אלהי
הרים
יהוה
ולא־אלהי
עמקים
הוא
ונתתי
את־כל־ההמון
הגדול
הזה
בידך
וידעתם
כי־אני
יהוה:
[כט]
ויחנו
אלה
נכח
אלה
שבעת
ימים
ויהי׀
ביום
השביעי
ותקרב
המלחמה
ויכו
בני־ישראל
את־ארם
מאה־אלף
רגלי
ביום
אחד:
[ל]
וינסו
הנותרים
׀
אפקה
אל־העיר
ותפל
החומה
על־עשרים
ושבעה
אלף
איש
הנותרים
ובן־הדד
נס
ויבא
אל־העיר
חדר
בחדר:
[לא]
ויאמרו
אליו
עבדיו
הנה־נא
שמענו
כי
מלכי
בית
ישראל
כי־מלכי
חסד
הם
נשימה
נא
שקים
במתנינו
וחבלים
בראשנו
ונצא
אל־מלך
ישראל
אולי
יחיה
את־נפשך:
[לב]
ויחגרו
שקים
במתניהם
וחבלים
בראשיהם
ויבאו
אל־מלך
ישראל
ויאמרו
עבדך
בן־הדד
אמר
תחי־נא
נפשי
ויאמר
העודנו
חי
אחי
הוא:
[לג]
והאנשים
ינחשו
וימהרו
ויחלטו
הממנו
ויאמרו
אחיך
בן־הדד
ויאמר
באו
קחהו
ויצא
אליו
בן־הדד
ויעלהו
על־המרכבה:
[לד]
ויאמר
אליו
הערים
אשר־לקח־אבי
מאת
אביך
אשיב
וחצות
תשים
לך
בדמשק
כאשר־שם
אבי
בשמרון
ואני
בברית
אשלחך
ויכרת־לו
ברית
וישלחהו:
ס
[לה]
ואיש
אחד
מבני
הנביאים
אמר
אל־רעהו
בדבר
יהוה
הכיני
נא
וימאן
האיש
להכתו:
[לו]
ויאמר
לו
יען
אשר
לא־שמעת
בקול
יהוה
הנך
הולך
מאתי
והכך
האריה
וילך
מאצלו
וימצאהו
האריה
ויכהו:
[לז]
וימצא
איש
אחר
ויאמר
הכיני
נא
ויכהו
האיש
הכה
ופצע:
[לח]
וילך
הנביא
ויעמד
למלך
על־הדרך
ויתחפש
באפר
על־עיניו:
[לט]
ויהי
המלך
עבר
והוא
צעק
אל־המלך
ויאמר
עבדך׀
יצא
בקרב־המלחמה
והנה־איש
סר
ויבא
אלי
איש
ויאמר
שמר
את־האיש
הזה
אם־הפקד
יפקד
והיתה
נפשך
תחת
נפשו
או
ככר־כסף
תשקול:
[מ]
ויהי
עבדך
עשה
הנה
והנה
והוא
איננו
ויאמר
אליו
מלך־ישראל
כן
משפטך
אתה
חרצת:
[מא]
וימהר
ויסר
את־האפר
מעל
מעלי
עיניו
ויכר
אתו
מלך
ישראל
כי
מהנביאים
הוא:
[מב]
ויאמר
אליו
כה
אמר
יהוה
יען
שלחת
את־איש־חרמי
מיד
והיתה
נפשך
תחת
נפשו
ועמך
תחת
עמו:
[מג]
וילך
מלך־ישראל
על־ביתו
סר
וזעף
ויבא
שמרונה:
פ