פרק כא
[א] ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון:
[ב] וידבר אחאב אל־נבות ׀ לאמר ׀ תנה־לי את־כרמך ויהי־לי לגן־ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה־לך כסף מחיר זה:
[ג] ויאמר נבות אל־אחאב חלילה לי מיהוה מתתי את־נחלת אבתי לך:
[ד] ויבא אחאב אל־ביתו סר וזעף על־הדבר אשר־דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא־אתן לך את־נחלת אבותי וישכב על־מטתו ויסב את־פניו ולא־אכל לחם:
[ה] ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה־זה רוחך סרה ואינך אכל לחם:
[ו] וידבר אליה כי־אדבר אל־נבות היזרעאלי ואמר לו תנה־לי את־כרמך בכסף או אם־חפץ אתה אתנה־לך כרם תחתיו ויאמר לא־אתן לך את־כרמי:
[ז] ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על־ישראל קום אכל־לחם ויטב לבך אני אתן לך את־כרם נבות היזרעאלי:
[ח] ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח הספרים ספרים אל־הזקנים ואל־החרים אשר בעירו הישבים את־נבות:
[ט] ותכתב בספרים לאמר קראו־צום והשיבו את־נבות בראש העם:
[י] והושיבו שנים אנשים בני־בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת:
[יא] ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם:
[יב] קראו צום והשיבו את־נבות בראש העם:
[יג] ויבאו שני האנשים בני־בליעל וישבו נגדו ויעדהו אנשי הבליעל את־נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך ויצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימת:
[יד] וישלחו אל־איזבל לאמר סקל נבות וימת:
[טו] ויהי כשמע איזבל כי־סקל נבות וימת ותאמר איזבל אל־אחאב קום רש את־כרם׀ נבות היזרעאלי אשר מאן לתת־לך בכסף כי אין נבות חי כי־מת:
[טז] ויהי כשמע אחאב כי מת נבות ויקם אחאב לרדת אל־כרם נבות היזרעאלי לרשתו: פ
[יז] ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר:
[יח] קום רד לקראת אחאב מלך־ישראל אשר בשמרון הנה בכרם נבות אשר־ירד שם לרשתו:
[יט] ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה הרצחת וגם־ירשת ודברת אליו לאמר כה אמר יהוה במקום אשר לקקו הכלבים את־דם נבות ילקו הכלבים את־דמך גם־אתה:
[כ] ויאמר אחאב אל־אליהו המצאתני איבי ויאמר מצאתי יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה:
[כא] הנני מבי אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל:
[כב] ונתתי את־ביתך כבית ירבעם בן־נבט וכבית בעשא בן־אחיה אל־הכעס אשר הכעסת ותחטא את־ישראל:
[כג] וגם־לאיזבל דבר יהוה לאמר הכלבים יאכלו את־איזבל בחל יזרעאל:
[כד] המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים:
[כה] רק לא־היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני יהוה אשר־הסתה אתו איזבל אשתו:
[כו] ויתעב מאד ללכת אחרי הגללים ככל אשר עשו האמרי אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל: פ
[כז] ויהי כשמע אחאב את־הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם־שק על־בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט: פ
[כח] ויהי דבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמר:
[כט] הראית כי־נכנע אחאב מלפני יען כי־נכנע מפני לא־אבי הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על־ביתו: