פרק ג
[א] ויתחתן שלמה את־פרעה מלך מצרים ויקח את־בת־פרעה ויביאה אל־עיר דוד עד כלתו לבנות את־ביתו ואת־בית יהוה ואת־חומת ירושלם סביב:
[ב] רק העם מזבחים בבמות כי לא־נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם: פ
[ג] ויאהב שלמה את־יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר:
[ד] וילך המלך גבענה לזבח שם כי־היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא:
[ה] בגבעון נראה יהוה אל־שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן־לך:
[ו] ויאמר שלמה אתה עשית עם־עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר־לו את־החסד הגדול הזה ותתן־לו בן ישב על־כסאו כיום הזה:
[ז] ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את־עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא:
[ח] ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם־רב אשר לא־ימנה ולא יספר מרב:
[ט] ונתת לעבדך לב שמע לשפט את־עמך להבין בין־טוב לרע כי מי יוכל לשפט את־עמך הכבד הזה:
[י] וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את־הדבר הזה:
[יא] ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את־הדבר הזה ולא־שאלת לך ימים רבים ולא־שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט:
[יב] הנה עשיתי כדבריך הנה׀ נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא־היה לפניך ואחריך לא־יקום כמוך:
[יג] וגם אשר לא־שאלת נתתי לך גם־עשר גם־כבוד אשר לא־היה כמוך איש במלכים כל־ימיך:
[יד] ואם׀ תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את־ימיך: ס
[טו] ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד׀ לפני׀ ארון ברית־אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל־עבדיו: פ
[טז] אז תבאנה שתים נשים זנות אל־המלך ותעמדנה לפניו:
[יז] ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית:
[יח] ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם־האשה הזאת ואנחנו יחדו אין־זר אתנו בבית זולתי שתים־אנחנו בבית:
[יט] וימת בן־האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו:
[כ] ותקם בתוך הלילה ותקח את־בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת־בנה המת השכיבה בחיקי:
[כא] ואקם בבקר להיניק את־בני והנה־מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא־היה בני אשר ילדתי:
[כב] ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך:
[כג] ויאמר המלך זאת אמרת זה־בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי: פ
[כד] ויאמר המלך קחו לי־חרב ויבאו החרב לפני המלך:
[כה] ויאמר המלך גזרו את־הילד החי לשנים ותנו את־החצי לאחת ואת־החצי לאחת:
[כו] ותאמר האשה אשר־בנה החי אל־המלך כי־נכמרו רחמיה על־בנה ותאמר׀ בי אדני תנו־לה את־הילוד החי והמת אל־תמיתהו וזאת אמרת גם־לי גם־לך לא יהיה גזרו:
[כז] ויען המלך ויאמר תנו־לה את־הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו: ס
[כח] וישמעו כל־ישראל את־המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי־חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: ס