פרק יד
[א] בשנת שתים ליואש בן־יואחז מלך ישראל מלך אמציהו בן־יואש מלך יהודה:
[ב] בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדין יהועדן מן־ירושלם:
[ג] ויעש הישר בעיני יהוה רק לא כדוד אביו ככל אשר־עשה יואש אביו עשה:
[ד] רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות:
[ה] ויהי כאשר חזקה הממלכה בידו ויך את־עבדיו המכים את־המלך אביו:
[ו] ואת־בני המכים לא המית ככתוב בספר־תורת־משה אשר־צוה יהוה לאמר לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות כי אם־איש בחטאו ימות יומת:
[ז] הוא־הכה את־אדום בגי־המלח מלח עשרת אלפים ותפש את־הסלע במלחמה ויקרא את־שמה יקתאל עד היום הזה: פ
[ח] אז שלח אמציה מלאכים אל־יהואש בן־יהואחז בן־יהוא מלך ישראל לאמר לכה נתראה פנים:
[ט] וישלח יהואש מלך־ישראל אל־אמציהו מלך־יהודה לאמר החוח אשר בלבנון שלח אל־הארז אשר בלבנון לאמר תנה־את־בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את־החוח:
[י] הכה הכית את־אדום ונשאך לבך הכבד ושב בביתך ולמה תתגרה ברעה ונפלתה אתה ויהודה עמך:
[יא] ולא־שמע אמציהו ויעל יהואש מלך־ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך־יהודה בבית שמש אשר ליהודה:
[יב] וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהלו:
[יג] ואת אמציהו מלך־יהודה בן־יהואש בן־אחזיהו תפש יהואש מלך־ישראל בבית שמש ויבאו ויבא ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם בשער אפרים עד־שער הפנה ארבע מאות אמה:
[יד] ולקח את־כל־הזהב־והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בית־יהוה ובאצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרונה:
[טו] ויתר דברי יהואש אשר עשה וגבורתו ואשר נלחם עם אמציהו מלך־יהודה הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל:
[טז] וישכב יהואש עם־אבתיו ויקבר בשמרון עם מלכי ישראל וימלך ירבעם בנו תחתיו: פ
[יז] ויחי אמציהו בן־יואש מלך יהודה אחרי מות יהואש בן־יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה:
[יח] ויתר דברי אמציהו הלא־הם כתבים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה:
[יט] ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימתהו שם:
[כ] וישאו אתו על־הסוסים ויקבר בירושלם עם־אבתיו בעיר דוד:
[כא] ויקחו כל־עם יהודה את־עזריה והוא בן־שש עשרה שנה וימלכו אתו תחת אביו אמציהו:
[כב] הוא בנה את־אילת וישבה ליהודה אחרי שכב־המלך עם־אבתיו: פ
[כג] בשנת חמש־עשרה שנה לאמציהו בן־יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן־יואש מלך־ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה:
[כד] ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מכל־חטאות ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־ישראל:
[כה] הוא השיב את־גבול ישראל מלבוא חמת עד־ים הערבה כדבר יהוה אלהי ישראל אשר דבר ביד־עבדו יונה בן־אמתי הנביא אשר מגת החפר:
[כו] כי־ראה יהוה את־עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל:
[כז] ולא־דבר יהוה למחות את־שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן־יואש:
[כח] ויתר דברי ירבעם וכל־אשר עשה וגבורתו אשר־נלחם ואשר השיב את־דמשק ואת־חמת ליהודה בישראל הלא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל:
[כט] וישכב ירבעם עם־אבתיו עם מלכי ישראל וימלך זכריה בנו תחתיו: פ