פרק יח
[א] ויהי בשנת שלש להושע בן־אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן־אחז מלך יהודה:
[ב] בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אבי בת־זכריה:
[ג] ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה דוד אביו:
[ד] הוא׀ הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן:
[ה] ביהוה אלהי־ישראל בטח ואחריו לא־היה כמהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו:
[ו] וידבק ביהוה לא־סר מאחריו וישמר מצותיו אשר־צוה יהוה את־משה:
[ז] והיה יהוה עמו בכל אשר־יצא ישכיל וימרד במלך־אשור ולא עבדו:
[ח] הוא־הכה את־פלשתים עד־עזה ואת־גבוליה ממגדל נוצרים עד־עיר מבצר: פ
[ט] ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן־אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך־אשור על־שמרון ויצר עליה:
[י] וילכדה מקצה שלש שנים בשנת־שש לחזקיה היא שנת־תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון:
[יא] ויגל מלך־אשור את־ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי:
[יב] על׀ אשר לא־שמעו בקול יהוה אלהיהם ויעברו את־בריתו את כל־אשר צוה משה עבד יהוה ולא שמעו ולא עשו: פ
[יג] ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם:
[יד] וישלח חזקיה מלך־יהודה אל־מלך־אשור ׀ לכישה ׀ לאמר ׀ חטאתי שוב מעלי את אשר־תתן עלי אשא וישם מלך־אשור על־חזקיה מלך־יהודה שלש מאות ככר־כסף ושלשים ככר זהב:
[טו] ויתן חזקיה את־כל־הכסף הנמצא בית־יהוה ובאצרות בית המלך:
[טז] בעת ההיא קצץ חזקיה את־דלתות היכל יהוה ואת־האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור: פ
[יז] וישלח מלך־אשור את־תרתן ואת־רב־סריס׀ ואת־רבשקה מן־לכיש אל־המלך חזקיהו בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כבס:
[יח] ויקראו אל־המלך ויצא אלהם אליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנה הספר ויואח בן־אסף המזכיר:
[יט] ויאמר אליהם רבשקה אמרו־נא אל־חזקיהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת:
[כ] אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי:
[כא] עתה הנה בטחת לך על־משענת הקנה הרצוץ הזה על־מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך־מצרים לכל־הבטחים עליו:
[כב] וכי־תאמרון אלי אל־יהוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשר הסיר חזקיהו את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם:
[כג] ועתה התערב נא את־אדני את־מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם־תוכל לתת לך רכבים עליהם:
[כד] ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על־מצרים לרכב ולפרשים:
[כה] עתה המבלעדי יהוה עליתי על־המקום הזה להשחתו יהוה אמר אלי עלה על־הארץ הזאת והשחיתה:
[כו] ויאמר אליקים בן־חלקיהו ושבנה ויואח אל־רבשקה דבר־נא אל־עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל־תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על־החמה:
[כז] ויאמר אליהם רבשקה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את־הדברים האלה הלא על־האנשים הישבים על־החמה לאכל את־חריהם צואתם ולשתות את־שניהם מימי רגליהם עמכם:
[כח] ויעמד רבשקה ויקרא בקול־גדול יהודית וידבר ויאמר שמעו דבר־המלך הגדול מלך אשור:
[כט] כה אמר המלך אל־ישא לכם חזקיהו כי־לא יוכל להציל אתכם מידו:
[ל] ואל־יבטח אתכם חזקיהו אל־יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה ולא תנתן את־העיר הזאת ביד מלך אשור:
[לא] אל־תשמעו אל־חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו־אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־ברו:
[לב] עד־באי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל־תשמעו אל־חזקיהו כי־יסית אתכם לאמר יהוה יצילנו:
[לג] ההצל הצילו אלהי הגוים איש את־ארצו מיד מלך אשור:
[לד] איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים הנע ועוה כי־הצילו את־שמרון מידי:
[לה] מי בכל־אלהי הארצות אשר־הצילו את־ארצם מידי כי־יציל יהוה את־ירושלם מידי:
[לו] והחרישו העם ולא־ענו אתו דבר כי־מצות המלך היא לאמר לא תענהו:
[לז] ויבא אליקים בן־חלקיה אשר־על־הבית ושבנא הספר ויואח בן־אסף המזכיר אל־חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רבשקה: