פרק ב
[א] ויהי בהעלות יהוה את־אליהו בסערה השמים וילך אליהו ואלישע מן־הגלגל:
[ב] ויאמר אליהו אל־אלישע שב־נא פה כי יהוה שלחני עד־בית־אל ויאמר אלישע חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וירדו בית־אל:
[ג] ויצאו בני־הנביאים אשר־בית־אל אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו:
[ד] ויאמר לו אליהו אלישע׀ שב־נא פה כי יהוה שלחני יריחו ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויבאו יריחו:
[ה] ויגשו בני־הנביאים אשר־ביריחו אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו:
[ו] ויאמר לו אליהו שב־נא פה כי יהוה שלחני הירדנה ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וילכו שניהם:
[ז] וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק ושניהם עמדו על־הירדן:
[ח] ויקח אליהו את־אדרתו ויגלם ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה:
[ט] ויהי כעברם ואליהו אמר אל־אלישע שאל מה אעשה־לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי־שנים ברוחך אלי:
[י] ויאמר הקשית לשאול אם־תראה אתי לקח מאתך יהי־לך כן ואם־אין לא יהיה:
[יא] ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב־אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים:
[יב] ואלישע ראה והוא מצעק אבי ׀ אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים:
[יג] וירם את־אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמד על־שפת הירדן:
[יד] ויקח את־אדרת אליהו אשר־נפלה מעליו ויכה את־המים ויאמר איה יהוה אלהי אליהו אף־הוא׀ ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע:
[טו] ויראהו בני־הנביאים אשר־ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על־אלישע ויבאו לקראתו וישתחוו־לו ארצה:
[טז] ויאמרו אליו הנה־נא יש־את־עבדיך חמשים אנשים בני־חיל ילכו נא ויבקשו את־אדניך פן־נשאו רוח יהוה וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות הגיאיות ויאמר לא תשלחו:
[יז] ויפצרו־בו עד־בש ויאמר שלחו וישלחו חמשים איש ויבקשו שלשה־ימים ולא מצאהו:
[יח] וישבו אליו והוא ישב ביריחו ויאמר אלהם הלא־אמרתי אליכם אל־תלכו: ס
[יט] ויאמרו אנשי העיר אל־אלישע הנה־נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת:
[כ] ויאמר קחו־לי צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו:
[כא] ויצא אל־מוצא המים וישלך־שם מלח ויאמר כה־אמר יהוה רפאתי למים האלה לא־יהיה משם עוד מות ומשכלת:
[כב] וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר: פ
[כג] ויעל משם בית־אל והוא׀ עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן־העיר ויתקלסו־בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח:
[כד] ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה ותצאנה שתים דבים מן־היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים:
[כה] וילך משם אל־הר הכרמל ומשם שב שמרון: פ