פרק ג
[א] ויהורם בן־אחאב מלך על־ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך שתים־עשרה שנה:
[ב] ויעשה הרע בעיני יהוה רק לא כאביו וכאמו ויסר את־מצבת הבעל אשר עשה אביו:
[ג] רק בחטאות ירבעם בן־נבט אשר־החטיא את־ישראל דבק לא־סר ממנה: פ
[ד] ומישע מלך־מואב היה נקד והשיב למלך־ישראל מאה־אלף כרים ומאה אלף אילים צמר:
[ה] ויהי כמות אחאב ויפשע מלך־מואב במלך ישראל:
[ו] ויצא המלך יהורם ביום ההוא משמרון ויפקד את־כל־ישראל:
[ז] וילך וישלח אל־יהושפט מלך־יהודה לאמר מלך מואב פשע בי התלך אתי אל־מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך:
[ח] ויאמר אי־זה הדרך נעלה ויאמר דרך מדבר אדום:
[ט] וילך מלך ישראל ומלך־יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא־היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם:
[י] ויאמר מלך ישראל אהה כי־קרא יהוה לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב: ס
[יא] ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה ונדרשה את־יהוה מאותו ויען אחד מעבדי מלך־ישראל ויאמר פה אלישע בן־שפט אשר־יצק מים על־ידי אליהו:
[יב] ויאמר יהושפט יש אותו דבר־יהוה וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום:
[יג] ויאמר אלישע אל־מלך ישראל מה־לי ולך לך אל־נביאי אביך ואל־נביאי אמך ויאמר לו מלך ישראל אל כי־קרא יהוה לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד־מואב:
[יד] ויאמר אלישע חי־יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך־יהודה אני נשא אם־אביט אליך ואם־אראך:
[טו] ועתה קחו־לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד־יהוה:
[טז] ויאמר כה אמר יהוה עשה הנחל הזה גבים ׀ גבים:
[יז] כי־כה׀ אמר יהוה לא־תראו רוח ולא־תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם:
[יח] ונקל זאת בעיני יהוה ונתן את־מואב בידכם:
[יט] והכיתם כל־עיר מבצר וכל־עיר מבחור וכל־עץ טוב תפילו וכל־מעיני־מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים:
[כ] ויהי בבקר כעלות המנחה והנה־מים באים מדרך אדום ותמלא הארץ את־המים:
[כא] וכל־מואב שמעו כי־עלו המלכים להלחם בם ויצעקו מכל חגר חגרה ומעלה ויעמדו על־הגבול:
[כב] וישכימו בבקר והשמש זרחה על־המים ויראו מואב מנגד את־המים אדמים כדם:
[כג] ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים ויכו איש את־רעהו ועתה לשלל מואב:
[כד] ויבאו אל־מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו את־מואב וינסו מפניהם ויבו ויכו־בה והכות את־מואב:
[כה] והערים יהרסו וכל־חלקה טובה ישליכו איש־אבנו ומלאוה וכל־מעין־מים יסתמו וכל־עץ־טוב יפילו עד־השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה:
[כו] וירא מלך מואב כי־חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע־מאות איש שלף חרב להבקיע אל־מלך אדום ולא יכלו:
[כז] ויקח את־בנו הבכור אשר־ימלך תחתיו ויעלהו עלה על־החמה ויהי קצף־גדול על־ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ: פ