פרק ד
[א] ואשה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את־יהוה והנשה בא לקחת את־שני ילדי לו לעבדים:
[ב] ויאמר אליה אלישע מה אעשה־לך הגידי לי מה־יש־לכי לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם־אסוך שמן:
[ג] ויאמר לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ מאת כל־שכנכי שכניך כלים רקים אל־תמעיטי:
[ד] ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד־בניך ויצקת על כל־הכלים האלה והמלא תסיעי:
[ה] ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה והיא מיצקת מוצקת:
[ו] ויהי׀ כמלאת הכלים ותאמר אל־בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן:
[ז] ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את־השמן ושלמי את־נשיכי נשיך ואת בניכי ובניך תחיי בנותר: פ
[ח] ויהי היום ויעבר אלישע אל־שונם ושם אשה גדולה ותחזק־בו לאכל־לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל־לחם:
[ט] ותאמר אל־אישה הנה־נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד:
[י] נעשה־נא עלית־קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה:
[יא] ויהי היום ויבא שמה ויסר אל־העליה וישכב־שמה:
[יב] ויאמר אל־גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא־לה ותעמד לפניו:
[יג] ויאמר לו אמר־נא אליה הנה חרדת ׀ אלינו את־כל־החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר־לך אל־המלך או אל־שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת:
[יד] ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין־לה ואישה זקן:
[טו] ויאמר קרא־לה ויקרא־לה ותעמד בפתח:
[טז] ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי את חבקת בן ותאמר אל־אדני איש האלהים אל־תכזב בשפחתך:
[יז] ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר־דבר אליה אלישע:
[יח] ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל־אביו אל־הקצרים:
[יט] ויאמר אל־אביו ראשי ׀ ראשי ויאמר אל־הנער שאהו אל־אמו:
[כ] וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים וימת:
[כא] ותעל ותשכבהו על־מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא:
[כב] ותקרא אל־אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן־הנערים ואחת האתנות וארוצה עד־איש האלהים ואשובה:
[כג] ויאמר מדוע אתי את הלכתי הלכת אליו היום לא־חדש ולא שבת ותאמר שלום:
[כד] ותחבש האתון ותאמר אל־נערה נהג ולך אל־תעצר־לי לרכב כי אם־אמרתי לך:
[כה] ותלך ותבא אל־איש האלהים אל־הר הכרמל ויהי כראות איש־האלהים אתה מנגד ויאמר אל־גיחזי נערו הנה השונמית הלז:
[כו] עתה רוץ־נא לקראתה ואמר־לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום:
[כז] ותבא אל־איש האלהים אל־ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה־לה כי־נפשה מרה־לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי:
[כח] ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי:
[כט] ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי־תמצא איש לא תברכנו וכי־יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על־פני הנער:
[ל] ותאמר אם הנער חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויקם וילך אחריה:
[לא] וגחזי עבר לפניהם וישם את־המשענת על־פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד־לו לאמר לא הקיץ הנער:
[לב] ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על־מטתו:
[לג] ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל־יהוה:
[לד] ויעל וישכב על־הילד וישם פיו על־פיו ועיניו על־עיניו וכפיו על־כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד:
[לה] וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד־שבע פעמים ויפקח הנער את־עיניו:
[לו] ויקרא אל־גיחזי ויאמר קרא אל־השנמית הזאת ויקראה ותבא אליו ויאמר שאי בנך:
[לז] ותבא ותפל על־רגליו ותשתחו ארצה ותשא את־בנה ותצא: פ
[לח] ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים:
[לט] ויצא אחד אל־השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל־סיר הנזיד כי־לא ידעו:
[מ] ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל:
[מא] ויאמר וקחו־קמח וישלך אל־הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר: ס
[מב] ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים־לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו:
[מג] ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר:
[מד] ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה: פ