פרק ה
[א] ונעמן שר־צבא מלך־ארם היה איש גדול לפני אדניו ונשא פנים כי־בו נתן־יהוה תשועה לארם והאיש היה גבור חיל מצרע:
[ב] וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לפני אשת נעמן:
[ג] ותאמר אל־גברתה אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון אז יאסף אתו מצרעתו:
[ד] ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל:
[ה] ויאמר מלך־ארם לך־בא ואשלחה ספר אל־מלך ישראל וילך ויקח בידו עשר ככרי־כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות בגדים:
[ו] ויבא הספר אל־מלך ישראל לאמר ועתה כבוא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את־נעמן עבדי ואספתו מצרעתו:
[ז] ויהי כקרא מלך־ישראל את־הספר ויקרע בגדיו ויאמר האלהים אני להמית ולהחיות כי־זה שלח אלי לאסף איש מצרעתו כי אך־דעו־נא וראו כי־מתאנה הוא לי:
[ח] ויהי כשמע׀ אלישע איש־האלהים כי־קרע מלך־ישראל את־בגדיו וישלח אל־המלך לאמר למה קרעת בגדיך יבא־נא אלי וידע כי יש נביא בישראל:
[ט] ויבא נעמן בסוסו בסוסיו וברכבו ויעמד פתח־הבית לאלישע:
[י] וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע־פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר:
[יא] ויקצף נעמן וילך ויאמר הנה אמרתי אלי׀ יצא יצוא ועמד וקרא בשם־יהוה אלהיו והניף ידו אל־המקום ואסף המצרע:
[יב] הלא טוב אבנה אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל הלא־ארחץ בהם וטהרתי ויפן וילך בחמה:
[יג] ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה ואף כי־אמר אליך רחץ וטהר:
[יד] וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר:
[טו] וישב אל־איש האלהים הוא וכל־מחנהו ויבא ויעמד לפניו ויאמר הנה־נא ידעתי כי אין אלהים בכל־הארץ כי אם־בישראל ועתה קח־נא ברכה מאת עבדך:
[טז] ויאמר חי־יהוה אשר־עמדתי לפניו אם־אקח ויפצר־בו לקחת וימאן:
[יז] ויאמר נעמן ולא יתן־נא לעבדך משא צמד־פרדים אדמה כי לוא־יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם־ליהוה:
[יח] לדבר הזה יסלח יהוה לעבדך בבוא אדני בית־רמון להשתחות שמה והוא׀ נשען על־ידי והשתחויתי בית רמן בהשתחויתי בית רמן יסלח־נא יהוה לעבדך בדבר הזה:
[יט] ויאמר לו לך לשלום וילך מאתו כברת־ארץ: ס
[כ] ויאמר גיחזי נער אלישע איש־האלהים הנה׀ חשך אדני את־נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר־הביא חי־יהוה כי־אם־רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה:
[כא] וירדף גיחזי אחרי נעמן ויראה נעמן רץ אחריו ויפל מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום:
[כב] ויאמר ׀ שלום אדני שלחני לאמר הנה עתה זה באו אלי שני־נערים מהר אפרים מבני הנביאים תנה־נא להם ככר־כסף ושתי חלפות בגדים:
[כג] ויאמר נעמן הואל קח ככרים ויפרץ־בו ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל־שני נעריו וישאו לפניו:
[כד] ויבא אל־העפל ויקח מידם ויפקד בבית וישלח את־האנשים וילכו:
[כה] והוא־בא ויעמד אל־אדניו ויאמר אליו אלישע מאן מאין גחזי ויאמר לא־הלך עבדך אנה ואנה:
[כו] ויאמר אליו לא־לבי הלך כאשר הפך־איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את־הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות:
[כז] וצרעת נעמן תדבק־בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג: