פרק יד
[א] כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב:
[ב] ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם: ס
[ג] והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־בך:
[ד] ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה:
[ה] שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים:
[ו] מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך:
[ז] נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה:
[ח] גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו:
[ט] שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים:
[י] כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת:
[יא] הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה:
[יב] איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים:
[יג] ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון:
[יד] אעלה על־במתי עב אדמה לעליון:
[טו] אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור:
[טז] ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות:
[יז] שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה:
[יח] כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו:
[יט] ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס:
[כ] לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים:
[כא] הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים:
[כב] וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־יהוה:
[כג] ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות: ס
[כד] נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום:
[כה] לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור:
[כו] זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים:
[כז] כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה: פ
[כח] בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה:
[כט] אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף:
[ל] ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג:
[לא] הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו:
[לב] ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו: פ