פרק טו
[א] משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר־מואב נדמה:
[ב] עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על־נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל־ראשיו קרחה כל־זקן גרועה:
[ג] בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי:
[ד] ותזעק חשבון ואלעלה עד־יהץ נשמע קולם על־כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו:
[ה] לבי למואב יזעק בריחה עד־צער עגלת שלשיה כי׀ מעלה הלוחית בבכי יעלה־בו כי דרך חורנים זעקת־שבר יעערו:
[ו] כי־מי נמרים משמות יהיו כי־יבש חציר כלה דשא ירק לא היה:
[ז] על־כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום:
[ח] כי־הקיפה הזעקה את־גבול מואב עד־אגלים יללתה ובאר אילים יללתה:
[ט] כי מי דימון מלאו דם כי־אשית על־דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה: