פרק טז
[א] שלחו־כר משל־ארץ מסלע מדברה אל־הר בת־ציון:
[ב] והיה כעוף־נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון:
[ג] הביאו הביאי עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל־תגלי:
[ד] יגורו בך נדחי מואב הוי־סתר למו מפני שודד כי־אפס המץ כלה שד תמו רמס מן־הארץ: ס
[ה] והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק:
[ו] שמענו גאון־מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא־כן בדיו:
[ז] לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר־חרשת תהגו אך־נכאים:
[ח] כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד־יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים:
[ט] על־כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על־קיצך ועל־קצירך הידד נפל:
[י] ונאסף שמחה וגיל מן־הכרמל ובכרמים לא־ירנן לא ירעע יין ביקבים לא־ידרך הדרך הידד השבתי:
[יא] על־כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש:
[יב] והיה כי־נראה כי־נלאה מואב על־הבמה ובא אל־מקדשו להתפלל ולא יוכל: ס
[יג] זה הדבר אשר דבר יהוה אל־מואב מאז:
[יד] ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר: פ