פרק יט
[א] משא מצרים הנה יהוה רכב על־עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו:
[ב] וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש־באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה:
[ג] ונבקה רוח־מצרים בקרבו ועצתו אבלע ודרשו אל־האלילים ואל־האטים ואל־האבות ואל־הידענים:
[ד] וסכרתי את־מצרים ביד אדנים קשה ומלך עז ימשל־בם נאם האדון יהוה צבאות:
[ה] ונשתו־מים מהים ונהר יחרב ויבש:
[ו] והאזניחו נהרות דללו וחרבו יארי מצור קנה וסוף קמלו:
[ז] ערות על־יאור על־פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו:
[ח] ואנו הדיגים ואבלו כל־משליכי ביאור חכה ופרשי מכמרת על־פני־מים אמללו:
[ט] ובשו עבדי פשתים שריקות וארגים חורי:
[י] והיו שתתיה מדכאים כל־עשי שכר אגמי־נפש:
[יא] אך־אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל־פרעה בן־חכמים אני בן־מלכי־קדם:
[יב] אים אפוא חכמיך ויגידו נא לך וידעו מה־יעץ יהוה צבאות על־מצרים:
[יג] נואלו שרי צען נשאו שרי נף התעו את־מצרים פנת שבטיה:
[יד] יהוה מסך בקרבה רוח עועים והתעו את־מצרים בכל־מעשהו כהתעות שכור בקיאו:
[טו] ולא־יהיה למצרים מעשה אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון:
[טז] ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וחרד ׀ ופחד מפני תנופת יד־יהוה צבאות אשר־הוא מניף עליו:
[יז] והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא כל אשר יזכיר אתה אליו יפחד מפני עצת יהוה צבאות אשר־הוא יועץ עליו: ס
[יח] ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות עיר ההרס יאמר לאחת: ס
[יט] ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל־גבולה ליהוה:
[כ] והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים כי־יצעקו אל־יהוה מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם:
[כא] ונודע יהוה למצרים וידעו מצרים את־יהוה ביום ההוא ועבדו זבח ומנחה ונדרו־נדר ליהוה ושלמו:
[כב] ונגף יהוה את־מצרים נגף ורפוא ושבו עד־יהוה ונעתר להם ורפאם: ס
[כג] ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא־אשור במצרים ומצרים באשור ועבדו מצרים את־אשור: ס
[כד] ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ:
[כה] אשר ברכו יהוה צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל: ס