פרק ב
[א] הדבר אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ על־יהודה וירושלם:
[ב] והיה׀ באחרית הימים נכון יהיה הר בית־יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל־הגוים:
[ג] והלכו עמים רבים ואמרו לכו׀ ונעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר־יהוה מירושלם:
[ד] ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא־ישא גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדו עוד מלחמה: פ
[ה] בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה:
[ו] כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו:
[ז] ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו:
[ח] ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו:
[ט] וישח אדם וישפל־איש ואל־תשא להם:
[י] בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו:
[יא] עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא: פ
[יב] כי יום ליהוה צבאות על כל־גאה ורם ועל כל־נשא ושפל:
[יג] ועל כל־ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל־אלוני הבשן:
[יד] ועל כל־ההרים הרמים ועל כל־הגבעות הנשאות:
[טו] ועל כל־מגדל גבה ועל כל־חומה בצורה:
[טז] ועל כל־אניות תרשיש ועל כל־שכיות החמדה:
[יז] ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא:
[יח] והאלילים כליל יחלף:
[יט] ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ:
[כ] ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו־לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים:
[כא] לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ:
[כב] חדלו לכם מן־האדם אשר נשמה באפו כי־במה נחשב הוא: פ