פרק כא
[א] משא מדבר־ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה:
[ב] חזות קשה הגד־לי הבוגד ׀ בוגד והשודד ׀ שודד עלי עילם צורי מדי כל־אנחתה השבתי:
[ג] על־כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות:
[ד] תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה:
[ה] ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן: ס
[ו] כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד:
[ז] וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב־קשב:
[ח] ויקרא אריה על־מצפה ׀ אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל־משמרתי אנכי נצב כל־הלילות:
[ט] והנה־זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל־פסילי אלהיה שבר לארץ:
[י] מדשתי ובן־גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם: פ
[יא] משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה־מלילה שמר מה־מליל:
[יב] אמר שמר אתה בקר וגם־לילה אם־תבעיון בעיו שבו אתיו: פ
[יג] משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים:
[יד] לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד:
[טו] כי־מפני חרבות נדדו מפני׀ חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה: ס
[טז] כי־כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל־כבוד קדר:
[יז] ושאר מספר־קשת גבורי בני־קדר ימעטו כי יהוה אלהי־ישראל דבר: ס