פרק כד
[א] הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה:
[ב] והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו:
[ג] הבוק ׀ תבוק הארץ והבוז ׀ תבז כי יהוה דבר את־הדבר הזה:
[ד] אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ:
[ה] והארץ חנפה תחת ישביה כי־עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם:
[ו] על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער:
[ז] אבל תירוש אמללה־גפן נאנחו כל־שמחי־לב:
[ח] שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור:
[ט] בשיר לא ישתו־יין ימר שכר לשתיו:
[י] נשברה קרית־תהו סגר כל־בית מבוא:
[יא] צוחה על־היין בחוצות ערבה כל־שמחה גלה משוש הארץ:
[יב] נשאר בעיר שמה ושאיה יכת־שער:
[יג] כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם־כלה בציר:
[יד] המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים:
[טו] על־כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל: ס
[טז] מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי־לי רזי־לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו:
[יז] פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ:
[יח] והיה הנס מקול הפחד יפל אל־הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי־ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ:
[יט] רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ:
[כ] נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא־תסיף קום: ס
[כא] והיה ביום ההוא יפקד יהוה על־צבא המרום במרום ועל־מלכי האדמה על־האדמה:
[כב] ואספו אספה אסיר על־בור וסגרו על־מסגר ומרב ימים יפקדו:
[כג] וחפרה הלבנה ובושה החמה כי־מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד: פ