פרק כה
[א] יהוה אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן:
[ב] כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה:
[ג] על־כן יכבדוך עם־עז קרית גוים עריצים ייראוך:
[ד] כי־היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר־לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר:
[ה] כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה: פ
[ו] ועשה יהוה צבאות לכל־העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים:
[ז] ובלע בהר הזה פני־הלוט ׀ הלוט על־כל־העמים והמסכה הנסוכה על־כל־הגוים:
[ח] בלע המות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל־פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל־הארץ כי יהוה דבר: פ
[ט] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:
[י] כי־תנוח יד־יהוה בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי במו מדמנה:
[יא] ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו:
[יב] ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד־עפר: ס