פרק כט
[א]
הוי
אריאל
אריאל
קרית
חנה
דוד
ספו
שנה
על־שנה
חגים
ינקפו:
[ב]
והציקותי
לאריאל
והיתה
תאניה
ואניה
והיתה
לי
כאריאל:
[ג]
וחניתי
כדור
עליך
וצרתי
עליך
מצב
והקימתי
עליך
מצרת:
[ד]
ושפלת
מארץ
תדברי
ומעפר
תשח
אמרתך
והיה
כאוב
מארץ
קולך
ומעפר
אמרתך
תצפצף:
[ה]
והיה
כאבק
דק
המון
זריך
וכמץ
עבר
המון
עריצים
והיה
לפתע
פתאם:
[ו]
מעם
יהוה
צבאות
תפקד
ברעם
וברעש
וקול
גדול
סופה
וסערה
ולהב
אש
אוכלה:
[ז]
והיה
כחלום
חזון
לילה
המון
כל־הגוים
הצבאים
על־אריאל
וכל־צביה
ומצדתה
והמציקים
לה:
[ח]
והיה
כאשר
יחלם
הרעב
והנה
אוכל
והקיץ
וריקה
נפשו
וכאשר
יחלם
הצמא
והנה
שתה
והקיץ
והנה
עיף
ונפשו
שוקקה
כן
יהיה
המון
כל־הגוים
הצבאים
על־הר
ציון:
פ
[ט]
התמהמהו
ותמהו
השתעשעו
ושעו
שכרו
ולא־יין
נעו
ולא
שכר:
[י]
כי־נסך
עליכם
יהוה
רוח
תרדמה
ויעצם
את־עיניכם
את־הנביאים
ואת־ראשיכם
החזים
כסה:
[יא]
ותהי
לכם
חזות
הכל
כדברי
הספר
החתום
אשר־יתנו
אתו
אל־יודע
הספר
ספר
לאמר
קרא
נא־זה
ואמר
לא
אוכל
כי
חתום
הוא:
[יב]
ונתן
הספר
על
אשר
לא־ידע
ספר
לאמר
קרא
נא־זה
ואמר
לא
ידעתי
ספר:
ס
[יג]
ויאמר
אדני
יען
כי
נגש
העם
הזה
בפיו
ובשפתיו
כבדוני
ולבו
רחק
ממני
ותהי
יראתם
אתי
מצות
אנשים
מלמדה:
[יד]
לכן
הנני
יוסף
להפליא
את־העם־הזה
הפלא
ופלא
ואבדה
חכמת
חכמיו
ובינת
נבניו
תסתתר:
ס
[טו]
הוי
המעמיקים
מיהוה
לסתר
עצה
והיה
במחשך
מעשיהם
ויאמרו
מי
ראנו
ומי
ידענו:
[טז]
הפככם
אם־כחמר
היצר
יחשב
כי־יאמר
מעשה
לעשהו
לא
עשני
ויצר
אמר
ליצרו
לא
הבין:
[יז]
הלוא־עוד
מעט
מזער
ושב
לבנון
לכרמל
והכרמל
ליער
יחשב:
[יח]
ושמעו
ביום־ההוא
החרשים
דברי־ספר
ומאפל
ומחשך
עיני
עורים
תראינה:
[יט]
ויספו
ענוים
ביהוה
שמחה
ואביוני
אדם
בקדוש
ישראל
יגילו:
[כ]
כי־אפס
עריץ
וכלה
לץ
ונכרתו
כל־שקדי
און:
[כא]
מחטיאי
אדם
בדבר
ולמוכיח
בשער
יקשון
ויטו
בתהו
צדיק:
פ
[כב]
לכן
כה־אמר
יהוה
אל־בית
יעקב
אשר
פדה
את־אברהם
לא־עתה
יבוש
יעקב
ולא
עתה
פניו
יחורו:
[כג]
כי
בראתו
ילדיו
מעשה
ידי
בקרבו
יקדישו
שמי
והקדישו
את־קדוש
יעקב
ואת־אלהי
ישראל
יעריצו:
[כד]
וידעו
תעי־רוח
בינה
ורוגנים
ילמדו־לקח:
ס