פרק כט
[א] הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על־שנה חגים ינקפו:
[ב] והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל:
[ג] וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת:
[ד] ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף:
[ה] והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם:
[ו] מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה:
[ז] והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה:
[ח] והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון: פ
[ט] התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שכרו ולא־יין נעו ולא שכר:
[י] כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשיכם החזים כסה:
[יא] ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר־יתנו אתו אל־יודע הספר ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא:
[יב] ונתן הספר על אשר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר: ס
[יג] ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה:
[יד] לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר: ס
[טו] הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו:
[טז] הפככם אם־כחמר היצר יחשב כי־יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הבין:
[יז] הלוא־עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב:
[יח] ושמעו ביום־ההוא החרשים דברי־ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה:
[יט] ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו:
[כ] כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שקדי און:
[כא] מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק: פ
[כב] לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשר פדה את־אברהם לא־עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו:
[כג] כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את־קדוש יעקב ואת־אלהי ישראל יעריצו:
[כד] וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח: ס