פרק ל
[א] הוי בנים סוררים נאם־יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על־חטאת:
[ב] ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים:
[ג] והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל־מצרים לכלמה:
[ד] כי־היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו:
[ה] כל הבאיש על־עם לא־יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם־לחרפה: ס
[ו] משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף ישאו על־כתף עירים חילהם ועל־דבשת גמלים אוצרתם על־עם לא יועילו:
[ז] ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת:
[ח] עתה בוא כתבה על־לוח אתם ועל־ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד־עולם:
[ט] כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא־אבו שמוע תורת יהוה:
[י] אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו־לנו נכחות דברו־לנו חלקות חזו מהתלות:
[יא] סורו מני־דרך הטו מני־ארח השביתו מפנינו את־קדוש ישראל: ס
[יב] לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו:
[יג] לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר־פתאם לפתע יבוא שברה:
[יד] ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא־ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא: ס
[טו] כי כה־אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם:
[טז] ותאמרו לא־כי על־סוס ננוס על־כן תנוסון ועל־קל נרכב על־כן יקלו רדפיכם:
[יז] אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אם־נותרתם כתרן על־ראש ההר וכנס על־הגבעה:
[יח] ולכן יחכה יהוה לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי־אלהי משפט יהוה אשרי כל־חוכי לו: פ
[יט] כי־עם בציון ישב בירושלם בכו לא־תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך:
[כ] ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ ולא־יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את־מוריך:
[כא] ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו:
[כב] וטמאתם את־צפוי פסילי כספך ואת־אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו:
[כג] ונתן מטר זרעך אשר־תזרע את־האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב:
[כד] והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר־זרה ברחת ובמזרה:
[כה] והיה׀ על־כל־הר גבה ועל כל־גבעה נשאה פלגים יבלי־מים ביום הרג רב בנפל מגדלים:
[כו] והיה אור־הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוה את־שבר עמו ומחץ מכתו ירפא: פ
[כז] הנה שם־יהוה בא ממרחק בער אפו וכבד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת:
[כח] ורוחו כנחל שוטף עד־צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים:
[כט] השיר יהיה לכם כליל התקדש־חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר־יהוה אל־צור ישראל:
[ל] והשמיע יהוה את־הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד:
[לא] כי־מקול יהוה יחת אשור בשבט יכה:
[לב] והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח יהוה עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם־בה בם:
[לג] כי־ערוך מאתמול תפתה גם־הוא היא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה: פ