פרק לב
[א] הן לצדק ימלך־מלך ולשרים למשפט ישרו:
[ב] והיה־איש כמחבא־רוח וסתר זרם כפלגי־מים בציון כצל סלע־כבד בארץ עיפה:
[ג] ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה:
[ד] ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות:
[ה] לא־יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע:
[ו] כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה־און לעשות חנף ולדבר אל־יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר:
[ז] וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים עניים באמרי־שקר ובדבר אביון משפט:
[ח] ונדיב נדיבות יעץ והוא על־נדיבות יקום: ס
[ט] נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי:
[י] ימים על־שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא:
[יא] חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על־חלצים:
[יב] על־שדים ספדים על־שדי־חמד על־גפן פריה:
[יג] על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על־כל־בתי משוש קריה עליזה:
[יד] כי־ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד־עולם משוש פראים מרעה עדרים:
[טו] עד־יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל והכרמל ליער יחשב:
[טז] ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב:
[יז] והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד־עולם:
[יח] וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות:
[יט] וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר:
[כ] אשריכם זרעי על־כל־מים משלחי רגל־השור והחמור: ס