פרק לג
[א] הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא־בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו־בך: ס
[ב] יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף־ישועתנו בעת צרה:
[ג] מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים:
[ד] ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שקק בו:
[ה] נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה:
[ו] והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו: פ
[ז] הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון:
[ח] נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש:
[ט] אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל: ס
[י] עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם עתה אנשא:
[יא] תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:
[יב] והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו: פ
[יג] שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי:
[יד] פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי׀ יגור לנו אש אוכלה מי־יגור לנו מוקדי עולם:
[טו] הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע:
[טז] הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים:
[יז] מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים:
[יח] לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את־המגדלים:
[יט] את־עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה:
[כ] חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל־יצען בל־יסע יתדתיו לנצח וכל־חבליו בל־ינתקו:
[כא] כי אם־שם אדיר יהוה לנו מקום־נהרים יארים רחבי ידים בל־תלך בו אני־שיט וצי אדיר לא יעברנו:
[כב] כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו:
[כג] נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז:
[כד] ובל־יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון: ס