פרק לד
[א] קרבו גוים לשמע ולאמים הקשיבו תשמע הארץ ומלאה תבל וכל־צאצאיה:
[ב] כי קצף ליהוה על־כל־הגוים וחמה על־כל־צבאם החרימם נתנם לטבח:
[ג] וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם:
[ד] ונמקו כל־צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל־צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה:
[ה] כי־רותה בשמים חרבי הנה על־אדום תרד ועל־עם חרמי למשפט:
[ו] חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים כי זבח ליהוה בבצרה וטבח גדול בארץ אדום:
[ז] וירדו ראמים עמם ופרים עם־אבירים ורותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידשן:
[ח] כי יום נקם ליהוה שנת שלומים לריב ציון:
[ט] ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בערה:
[י] לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עבר בה:
[יא] וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו־בה ונטה עליה קו־תהו ואבני־בהו:
[יב] חריה ואין־שם מלוכה יקראו וכל־שריה יהיו אפס:
[יג] ועלתה ארמנתיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה:
[יד] ופגשו ציים את־איים ושעיר על־רעהו יקרא אך־שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח:
[טו] שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה אך־שם נקבצו דיות אשה רעותה:
[טז] דרשו מעל־ספר יהוה וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי־פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן:
[יז] והוא־הפיל להן גורל וידו חלקתה להם בקו עד־עולם יירשוה לדור ודור ישכנו־בה: ס