פרק לז
[א] ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את־בגדיו ויתכס בשק ויבא בית יהוה:
[ב] וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ואת׀ שבנא הסופר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל־ישעיהו בן־אמוץ הנביא:
[ג] ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד־משבר וכח אין ללדה:
[ד] אולי ישמע יהוה אלהיך את׀ דברי רבשקה אשר שלחו מלך־אשור ׀ אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע יהוה אלהיך ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה:
[ה] ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל־ישעיהו:
[ו] ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל־אדניכם כה׀ אמר יהוה אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אותי:
[ז] הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל־ארצו והפלתיו בחרב בארצו:
[ח] וישב רבשקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש:
[ט] וישמע על־תרהקה מלך־כוש לאמר יצא להלחם אתך וישמע וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמר:
[י] כה תאמרון אל־חזקיהו מלך־יהודה לאמר אל־ישאך אלהיך אשר אתה בוטח בו לאמר לא תנתן ירושלם ביד מלך אשור:
[יא] הנה׀ אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות להחרימם ואתה תנצל:
[יב] ההצילו אותם אלהי הגוים אשר השחיתו אבותי את־גוזן ואת־חרן ורצף ובני־עדן אשר בתלשר:
[יג] איה מלך־חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה:
[יד] ויקח חזקיהו את־הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה: ס
[טו] ויתפלל חזקיהו אל־יהוה לאמר:
[טז] יהוה צבאות אלהי ישראל ישב הכרבים אתה־הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ:
[יז] הטה יהוה ׀ אזנך ושמע פקח יהוה עינך וראה ושמע את כל־דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי:
[יח] אמנם יהוה החריבו מלכי אשור את־כל־הארצות ואת־ארצם:
[יט] ונתן את־אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן ויאבדום:
[כ] ועתה יהוה אלהינו הושיענו מידו וידעו כל־ממלכות הארץ כי־אתה יהוה לבדך:
[כא] וישלח ישעיהו בן־אמוץ אל־חזקיהו לאמר כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחריב מלך אשור:
[כב] זה הדבר אשר־דבר יהוה עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת־ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם:
[כג] את־מי חרפת וגדפת ועל־מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל־קדוש ישראל:
[כד] ביד עבדיך חרפת ׀ אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחר ברשיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו:
[כה] אני קרתי ושתיתי מים ואחרב בכף־פעמי כל יארי מצור:
[כו] הלוא־שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים נצים ערים בצרות:
[כז] וישביהן קצרי־יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה:
[כח] ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי:
[כט] יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשיבתיך בדרך אשר־באת בה:
[ל] וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכול ואכלו פרים:
[לא] ויספה פליטת בית־יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה:
[לב] כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת: ס
[לג] לכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבוא אל־העיר הזאת ולא־יורה שם חץ ולא־יקדמנה מגן ולא־ישפך עליה סללה:
[לד] בדרך אשר־בא בה ישוב ואל־העיר הזאת לא יבוא נאם־יהוה:
[לה] וגנותי על־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי: ס
[לו] ויצא׀ מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים:
[לז] ויסע וילך וישב סנחריב מלך־אשור וישב בנינוה:
[לח] ויהי הוא משתחוה בית׀ נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר־חדן בנו תחתיו: ס