פרק מו
[א] כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה:
[ב] קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה: פ
[ג] שמעו אלי בית יעקב וכל־שארית בית ישראל העמסים מני־בטן הנשאים מני־רחם:
[ד] ועד־זקנה אני הוא ועד־שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט: ס
[ה] למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה:
[ו] הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו ישכרו צורף ויעשהו אל יסגדו אף־ישתחוו:
[ז] ישאהו על־כתף יסבלהו ויניחהו תחתיו ויעמד ממקומו לא ימיש אף־יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו: ס
[ח] זכרו־זאת והתאששו השיבו פושעים על־לב:
[ט] זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני:
[י] מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא־נעשו אמר עצתי תקום וכל־חפצי אעשה:
[יא] קרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו עצתי אף־דברתי אף־אביאנה יצרתי אף־אעשנה: ס
[יב] שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה:
[יג] קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תאחר ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי: ס