פרק מז
[א] רדי׀ ושבי על־עפר בתולת בת־בבל שבי־לארץ אין־כסא בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך רכה וענגה:
[ב] קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי־שבל גלי־שוק עברי נהרות:
[ג] תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם: פ
[ד] גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל:
[ה] שבי דומם ובאי בחשך בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך גברת ממלכות:
[ו] קצפתי על־עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא־שמת להם רחמים על־זקן הכבדת עלך מאד:
[ז] ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא־שמת אלה על־לבך לא זכרת אחריתה: פ
[ח] ועתה שמעי־זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול:
[ט] ותבאנה לך שתי־אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חבריך מאד:
[י] ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני חכמתך ודעתך היא שובבתך ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד:
[יא] ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שאה לא תדעי:
[יב] עמדי־נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי:
[יג] נלאית ברב עצתיך יעמדו־נא ויושיעך הברו הברי שמים החזים בכוכבים מודעים לחדשים מאשר יבאו עליך:
[יד] הנה היו כקש אש שרפתם לא־יצילו את־נפשם מיד להבה אין־גחלת לחמם אור לשבת נגדו:
[טו] כן היו־לך אשר יגעת סחריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך: ס