פרק מט
[א] שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק יהוה מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי:
[ב] וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני:
[ג] ויאמר לי עבדי־אתה ישראל אשר־בך אתפאר:
[ד] ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את־יהוה ופעלתי את־אלהי: ס
[ה] ועתה׀ אמר יהוה יוצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל לא לו יאסף ואכבד בעיני יהוה ואלהי היה עזי:
[ו] ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את־שבטי יעקב ונצירי ונצורי ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד־קצה הארץ: ס
[ז] כה אמר־יהוה גאל ישראל קדושו לבזה־נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך: ס
[ח] כה׀ אמר יהוה בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות:
[ט] לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על־דרכים ירעו ובכל־שפיים מרעיתם:
[י] לא ירעבו ולא יצמאו ולא־יכם שרב ושמש כי־מרחמם ינהגם ועל־מבועי מים ינהלם:
[יא] ושמתי כל־הרי לדרך ומסלתי ירמון:
[יב] הנה־אלה מרחוק יבאו והנה־אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים:
[יג] רנו שמים וגילי ארץ יפצחו ופצחו הרים רנה כי־נחם יהוה עמו וענייו ירחם: ס
[יד] ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני:
[טו] התשכח אשה עולה מרחם בן־בטנה גם־אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך:
[טז] הן על־כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד:
[יז] מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו:
[יח] שאי־סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו־לך חי־אני נאם־יהוה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה:
[יט] כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך:
[כ] עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר־לי המקום גשה־לי ואשבה:
[כא] ואמרת בלבבך מי ילד־לי את־אלה ואני שכולה וגלמודה גלה ׀ וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם: פ
[כב] כה־אמר אדני יהוה הנה אשא אל־גוים ידי ואל־עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על־כתף תנשאנה:
[כג] והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי־אני יהוה אשר לא־יבשו קוי: ס
[כד] היקח מגבור מלקוח ואם־שבי צדיק ימלט: ס
[כה] כי־כה׀ אמר יהוה גם־שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת־יריבך אנכי אריב ואת־בניך אנכי אושיע:
[כו] והאכלתי את־מוניך את־בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל־בשר כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב: ס