פרק ה
[א] אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן־שמן:
[ב] ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם־יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים:
[ג] ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו־נא ביני ובין כרמי:
[ד] מה־לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים:
[ה] ועתה אודיעה־נא אתכם את אשר־אני עשה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס:
[ו] ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר:
[ז] כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה: פ
[ח] הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ:
[ט] באזני יהוה צבאות אם־לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב:
[י] כי עשרת צמדי־כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה: ס
[יא] הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם:
[יב] והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו:
[יג] לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא:
[יד] לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי־חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה:
[טו] וישח אדם וישפל־איש ועיני גבהים תשפלנה:
[טז] ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה:
[יז] ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו: ס
[יח] הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה:
[יט] האמרים ימהר ׀ יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה: פ
[כ] הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר: ס
[כא] הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים: ס
[כב] הוי גבורים לשתות יין ואנשי־חיל למסך שכר:
[כג] מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו: פ
[כד] לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו:
[כה] על־כן חרה אף־יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה:
[כו] ונשא־נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא:
[כז] אין־עיף ואין־כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו:
[כח] אשר חציו שנונים וכל־קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה:
[כט] שאגה לו כלביא ושאג ישאג ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל:
[ל] וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה: פ