פרק נד
[א] רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר יהוה:
[ב] הרחיבי׀ מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי:
[ג] כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו:
[ד] אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד:
[ה] כי בעליך עשיך יהוה צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל־הארץ יקרא:
[ו] כי־כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך:
[ז] ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך:
[ח] בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יהוה: ס
[ט] כי־מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי־נח עוד על־הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער־בך:
[י] כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא־ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה: ס
[יא] עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים:
[יב] ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל־גבולך לאבני־חפץ:
[יג] וכל־בניך למודי יהוה ורב שלום בניך:
[יד] בצדקה תכונני רחקי מעשק כי־לא תיראי וממחתה כי לא־תקרב אליך:
[טו] הן גור יגור אפס מאותי מי־גר אתך עליך יפול:
[טז] הן הנה אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל:
[יז] כל־כלי יוצר עליך לא יצלח וכל־לשון תקום־אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם־יהוה: ס