פרק ו
[א] בשנת־מות המלך עזיהו ואראה את־אדני ישב על־כסא רם ונשא ושוליו מלאים את־ההיכל:
[ב] שרפים עמדים ׀ ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים׀ יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף:
[ג] וקרא זה אל־זה ואמר קדוש ׀ קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
[ד] וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן:
[ה] ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך יהוה צבאות ראו עיני:
[ו] ויעף אלי אחד מן־השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח:
[ז] ויגע על־פי ויאמר הנה נגע זה על־שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר:
[ח] ואשמע את־קול אדני אמר את־מי אשלח ומי ילך־לנו ואמר הנני שלחני:
[ט] ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו:
[י] השמן לב־העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:
[יא] ואמר עד־מתי אדני ויאמר עד אשר אם־שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה:
[יב] ורחק יהוה את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ:
[יג] ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה: פ