פרק סב
[א] למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד־יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער:
[ב] וראו גוים צדקך וכל־מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי יהוה יקבנו:
[ג] והיית עטרת תפארת ביד־יהוה וצנוף וצניף מלוכה בכף־אלהיך:
[ד] לא־יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא־יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי־בה ולארצך בעולה כי־חפץ יהוה בך וארצך תבעל:
[ה] כי־יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על־כלה ישיש עליך אלהיך:
[ו] על־חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל־היום וכל־הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את־יהוה אל־דמי לכם:
[ז] ואל־תתנו דמי לו עד־יכונן ועד־ישים את־ירושלם תהלה בארץ:
[ח] נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם־אתן את־דגנך עוד מאכל לאיביך ואם־ישתו בני־נכר תירושך אשר יגעת בו:
[ט] כי מאספיו יאכלהו והללו את־יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי: ס
[י] עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על־העמים:
[יא] הנה יהוה השמיע אל־קצה הארץ אמרו לבת־ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו:
[יב] וקראו להם עם־הקדש גאולי יהוה ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה: ס