פרק טו
[א] ויאמר יהוה אלי אם־יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל־העם הזה שלח מעל־פני ויצאו:
[ב] והיה כי־יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי:
[ג] ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב ואת־עוף השמים ואת־בהמת הארץ לאכל ולהשחית:
[ד] ונתתים לזועה לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן־יחזקיהו מלך יהודה על אשר־עשה בירושלם:
[ה] כי מי־יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך:
[ו] את נטשת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם:
[ז] ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את־עמי מדרכיהם לוא־שבו:
[ח] עצמו־לי אלמנותו אלמנותיו מחול ימים הבאתי להם על־אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות:
[ט] אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה בא שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם־יהוה: ס
[י] אוי־לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל־הארץ לא־נשיתי ולא־נשו־בי כלה מקללוני: ס
[יא] אמר יהוה אם־לא שרותך שריתיך לטוב אם־לוא׀ הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את־האיב:
[יב] הירע ברזל ׀ ברזל מצפון ונחשת:
[יג] חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל־חטאותיך ובכל־גבוליך:
[יד] והעברתי את־איביך בארץ לא ידעת כי־אש קדחה באפי עליכם תוקד: ס
[טו] אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל־לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה:
[טז] נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי־נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות: ס
[יז] לא־ישבתי בסוד־משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי־זעם מלאתני:
[יח] למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו: ס
[יט] לכן כה־אמר יהוה אם־תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם־תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא־תשוב אליהם:
[כ] ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני להושיעך ולהצילך נאם־יהוה:
[כא] והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים: ס