פרק יז
[א] חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על־לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם:
[ב] כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על־עץ רענן על גבעות הגבהות:
[ג] הררי בשדה חילך כל־אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל־גבוליך:
[ד] ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את־איביך בארץ אשר לא־ידעת כי־אש קדחתם באפי עד־עולם תוקד: ס
[ה] כה׀ אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן־יהוה יסור לבו:
[ו] והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: ס
[ז] ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו:
[ח] והיה כעץ׀ שתול על־מים ועל־יובל ישלח שרשיו ולא ירא יראה כי־יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
[ט] עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו:
[י] אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו: ס
[יא] קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל:
[יב] כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו:
[יג] מקוה ישראל יהוה כל־עזביך יבשו יסורי וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים־חיים את־יהוה: פ
[יד] רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה:
[טו] הנה־המה אמרים אלי איה דבר־יהוה יבוא נא:
[טז] ואני לא־אצתי׀ מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה:
[יז] אל־תהיה־לי למחתה מחסי־אתה ביום רעה:
[יח] יבשו רדפי ואל־אבשה אני יחתו המה ואל־אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם: ס
[יט] כה־אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני־עם העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם:
[כ] ואמרת אליהם שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וכל־יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה:
[כא] כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל־תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם:
[כב] ולא־תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל־מלאכה לא תעשו וקדשתם את־יום השבת כאשר צויתי את־אבותיכם:
[כג] ולא שמעו ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם לבלתי שומע שמוע ולבלתי קחת מוסר:
[כד] והיה אם־שמע תשמעון אלי נאם־יהוה לבלתי׀ הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את־יום השבת לבלתי עשות־בה בו כל־מלאכה:
[כה] ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ׀ ושרים ישבים על־כסא דוד רכבים׀ ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר־הזאת לעולם:
[כו] ובאו מערי־יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן־השפלה ומן־ההר ומן־הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה:
[כז] ואם־לא תשמעו אלי לקדש את־יום השבת ולבלתי׀ שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה: פ