פרק יח
[א] הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר:
[ב] קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את־דברי:
[ג] וארד בית היוצר והנהו והנה־הוא עשה מלאכה על־האבנים:
[ד] ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות: ס
[ה] ויהי דבר־יהוה אלי לאמור:
[ו] הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל: ס
[ז] רגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד:
[ח] ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על־הרעה אשר חשבתי לעשות לו: ס
[ט] ורגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לבנות ולנטוע:
[י] ועשה הרעה הרע בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו: ס
[יא] ועתה אמר־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם:
[יב] ואמרו נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה: פ
[יג] לכן כה אמר יהוה שאלו־נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל:
[יד] היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים:
[טו] כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה:
[טז] לשום ארצם לשמה שרוקת שריקות עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו:
[יז] כרוח־קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא־פנים אראם ביום אידם: ס
[יח] ויאמרו לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות כי לא־תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו:
[יט] הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי:
[כ] הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר׀ עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם:
[כא] לכן תן את־בניהם לרעב והגרם על־ידי־חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי־חרב במלחמה:
[כב] תשמע זעקה מבתיהם כי־תביא עליהם גדוד פתאם כי־כרו שיחה שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי:
[כג] ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עלי למות אל־תכפר על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחי והיו ויהיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם: ס