פרק כה
[א] הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל:
[ב] אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר:
[ג] מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד׀ היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם:
[ד] ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־הטיתם את־אזנכם לשמע:
[ה] לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם:
[ו] ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם:
[ז] ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען הכעסוני הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם: פ
[ח] לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי:
[ט] הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם:
[י] והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר:
[יא] והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה:
[יב] והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם:
[יג] והבאותי והבאתי על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים:
[יד] כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם: פ
[טו] כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם:
[טז] ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם:
[יז] ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם:
[יח] את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה:
[יט] את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו:
[כ] ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד:
[כא] את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון:
[כב] ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים:
[כג] ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה:
[כד] ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר:
[כה] ואת׀ כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי:
[כו] ואת׀ כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם:
[כז] ואמרת אליהם פ
כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם:
[כח] והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו:
[כט] כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות:
[ל] ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ:
[לא] בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה: ס
[לב] כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ:
[לג] והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו:
[לד] הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה:
[לה] ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן:
[לו] קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם:
[לז] ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה:
[לח] עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו: פ