פרק כה
[א]
הדבר
אשר־היה
על־ירמיהו
על־כל־עם
יהודה
בשנה
הרבעית
ליהויקים
בן־יאשיהו
מלך
יהודה
היא
השנה
הראשנית
לנבוכדראצר
מלך
בבל:
[ב]
אשר
דבר
ירמיהו
הנביא
על־כל־עם
יהודה
ואל
כל־ישבי
ירושלם
לאמר:
[ג]
מן־שלש
עשרה
שנה
ליאשיהו
בן־אמון
מלך
יהודה
ועד׀
היום
הזה
זה
שלש
ועשרים
שנה
היה
דבר־יהוה
אלי
ואדבר
אליכם
אשכים
ודבר
ולא
שמעתם:
[ד]
ושלח
יהוה
אליכם
את־כל־עבדיו
הנבאים
השכם
ושלח
ולא
שמעתם
ולא־הטיתם
את־אזנכם
לשמע:
[ה]
לאמר
שובו־נא
איש
מדרכו
הרעה
ומרע
מעלליכם
ושבו
על־האדמה
אשר
נתן
יהוה
לכם
ולאבותיכם
למן־עולם
ועד־עולם:
[ו]
ואל־תלכו
אחרי
אלהים
אחרים
לעבדם
ולהשתחות
להם
ולא־תכעיסו
אותי
במעשה
ידיכם
ולא
ארע
לכם:
[ז]
ולא־שמעתם
אלי
נאם־יהוה
למען
הכעסוני
הכעיסני
במעשה
ידיכם
לרע
לכם:
פ
[ח]
לכן
כה
אמר
יהוה
צבאות
יען
אשר
לא־שמעתם
את־דברי:
[ט]
הנני
שלח
ולקחתי
את־כל־משפחות
צפון
נאם־יהוה
ואל־נבוכדראצר
מלך־בבל
עבדי
והבאתים
על־הארץ
הזאת
ועל־ישביה
ועל
כל־הגוים
האלה
סביב
והחרמתים
ושמתים
לשמה
ולשרקה
ולחרבות
עולם:
[י]
והאבדתי
מהם
קול
ששון
וקול
שמחה
קול
חתן
וקול
כלה
קול
רחים
ואור
נר:
[יא]
והיתה
כל־הארץ
הזאת
לחרבה
לשמה
ועבדו
הגוים
האלה
את־מלך
בבל
שבעים
שנה:
[יב]
והיה
כמלאות
שבעים
שנה
אפקד
על־מלך־בבל
ועל־הגוי
ההוא
נאם־יהוה
את־עונם
ועל־ארץ
כשדים
ושמתי
אתו
לשממות
עולם:
[יג]
והבאותי
והבאתי
על־הארץ
ההיא
את־כל־דברי
אשר־דברתי
עליה
את
כל־הכתוב
בספר
הזה
אשר־נבא
ירמיהו
על־כל־הגוים:
[יד]
כי
עבדו־בם
גם־המה
גוים
רבים
ומלכים
גדולים
ושלמתי
להם
כפעלם
וכמעשה
ידיהם:
פ
[טו]
כי
כה
אמר
יהוה
אלהי
ישראל
אלי
קח
את־כוס
היין
החמה
הזאת
מידי
והשקיתה
אתו
את־כל־הגוים
אשר
אנכי
שלח
אותך
אליהם:
[טז]
ושתו
והתגעשו
והתהללו
מפני
החרב
אשר
אנכי
שלח
בינתם:
[יז]
ואקח
את־הכוס
מיד
יהוה
ואשקה
את־כל־הגוים
אשר־שלחני
יהוה
אליהם:
[יח]
את־ירושלם
ואת־ערי
יהודה
ואת־מלכיה
את־שריה
לתת
אתם
לחרבה
לשמה
לשרקה
ולקללה
כיום
הזה:
[יט]
את־פרעה
מלך־מצרים
ואת־עבדיו
ואת־שריו
ואת־כל־עמו:
[כ]
ואת
כל־הערב
ואת
כל־מלכי
ארץ
העוץ
ואת
כל־מלכי
ארץ
פלשתים
ואת־אשקלון
ואת־עזה
ואת־עקרון
ואת
שארית
אשדוד:
[כא]
את־אדום
ואת־מואב
ואת־בני
עמון:
[כב]
ואת
כל־מלכי־צר
ואת
כל־מלכי
צידון
ואת
מלכי
האי
אשר
בעבר
הים:
[כג]
ואת־דדן
ואת־תימא
ואת־בוז
ואת
כל־קצוצי
פאה:
[כד]
ואת
כל־מלכי
ערב
ואת
כל־מלכי
הערב
השכנים
במדבר:
[כה]
ואת׀
כל־מלכי
זמרי
ואת
כל־מלכי
עילם
ואת
כל־מלכי
מדי:
[כו]
ואת׀
כל־מלכי
הצפון
הקרבים
והרחקים
איש
אל־אחיו
ואת
כל־הממלכות
הארץ
אשר
על־פני
האדמה
ומלך
ששך
ישתה
אחריהם:
[כז]
ואמרת
אליהם
פ
כה־אמר
יהוה
צבאות
אלהי
ישראל
שתו
ושכרו
וקיו
ונפלו
ולא
תקומו
מפני
החרב
אשר
אנכי
שלח
ביניכם:
[כח]
והיה
כי
ימאנו
לקחת־הכוס
מידך
לשתות
ואמרת
אליהם
כה
אמר
יהוה
צבאות
שתו
תשתו:
[כט]
כי
הנה
בעיר
אשר
נקרא־שמי
עליה
אנכי
מחל
להרע
ואתם
הנקה
תנקו
לא
תנקו
כי
חרב
אני
קרא
על־כל־ישבי
הארץ
נאם
יהוה
צבאות:
[ל]
ואתה
תנבא
אליהם
את
כל־הדברים
האלה
ואמרת
אליהם
יהוה
ממרום
ישאג
וממעון
קדשו
יתן
קולו
שאג
ישאג
על־נוהו
הידד
כדרכים
יענה
אל
כל־ישבי
הארץ:
[לא]
בא
שאון
עד־קצה
הארץ
כי
ריב
ליהוה
בגוים
נשפט
הוא
לכל־בשר
הרשעים
נתנם
לחרב
נאם־יהוה:
ס
[לב]
כה
אמר
יהוה
צבאות
הנה
רעה
יצאת
מגוי
אל־גוי
וסער
גדול
יעור
מירכתי־ארץ:
[לג]
והיו
חללי
יהוה
ביום
ההוא
מקצה
הארץ
ועד־קצה
הארץ
לא
יספדו
ולא
יאספו
ולא
יקברו
לדמן
על־פני
האדמה
יהיו:
[לד]
הילילו
הרעים
וזעקו
והתפלשו
אדירי
הצאן
כי־מלאו
ימיכם
לטבוח
ותפוצותיכם
ונפלתם
ככלי
חמדה:
[לה]
ואבד
מנוס
מן־הרעים
ופליטה
מאדירי
הצאן:
[לו]
קול
צעקת
הרעים
ויללת
אדירי
הצאן
כי־שדד
יהוה
את־מרעיתם:
[לז]
ונדמו
נאות
השלום
מפני
חרון
אף־יהוה:
[לח]
עזב
ככפיר
סכו
כי־היתה
ארצם
לשמה
מפני
חרון
היונה
ומפני
חרון
אפו:
פ