פרק לא
[א] כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל:
[ב] מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד:
[ג] עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים:
[ד] עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו:
[ה] כי יש־יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל־יהוה אלהינו: פ
[ו] כי־כה׀ אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את־עמך את שארית ישראל:
[ז] הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי־ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה:
[ח] בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל־נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי־הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא: פ
[ט] שמעו דבר־יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו:
[י] כי־פדה יהוה את־יעקב וגאלו מיד חזק ממנו:
[יא] ובאו ורננו במרום־ציון ונהרו אל־טוב יהוה על־דגן ועל־תירש ועל־יצהר ועל־בני־צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא־יוסיפו לדאבה עוד:
[יב] אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם:
[יג] ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את־טובי ישבעו נאם־יהוה: פ
[יד] כה׀ אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם על־בניה כי איננו: ס
[טו] כה׀ אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם־יהוה ושבו מארץ אויב:
[טז] ויש־תקוה לאחריתך נאם־יהוה ושבו בנים לגבולם:
[יז] שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי:
[יח] כי־אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על־ירך בשתי וגם־נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי:
[יט] הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי־מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על־כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם־יהוה: ס
[כ] הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי הלכת שובי בתולת ישראל שבי אל־עריך אלה:
[כא] עד־מתי תתחמקין הבת השובבה כי־ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר: פ
[כב] כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את־הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את־שבותם יברכך יהוה נוה־צדק הר הקדש:
[כג] וישבו בה יהודה וכל־עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר:
[כד] כי הרויתי נפש עיפה וכל־נפש דאבה מלאתי:
[כה] על־זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי: ס
[כו] הנה ימים באים נאם־יהוה וזרעתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה:
[כז] והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטע נאם־יהוה:
[כח] בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה:
[כט] כי אם־איש בעונו ימות כל־האדם האכל הבסר תקהינה שניו: ס
[ל] הנה ימים באים נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה:
[לא] לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־יהוה:
[לב] כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם:
[לג] ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־יהוה כי־כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם נאם־יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד: ס
[לד] כה׀ אמר יהוה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו:
[לה] אם־ימשו החקים האלה מלפני נאם־יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל־הימים: ס
[לו] כה׀ אמר יהוה אם־ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי־ארץ למטה גם־אני אמאס בכל־זרע ישראל על־כל־אשר עשו נאם־יהוה: ס
[לז] הנה ימים באים נאם־יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה:
[לח] ויצא עוד קוה קו המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה:
[לט] וכל־העמק הפגרים ׀ והדשן וכל־השרמות השדמות עד־נחל קדרון עד־פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא־ינתש ולא־יהרס עוד לעולם: פ