פרק ד
[א] אם־תשוב ישראל ׀ נאם־יהוה אלי תשוב ואם־תסיר שקוציך מפני ולא תנוד:
[ב] ונשבעת חי־יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו: ס
[ג] כי־כה׀ אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל־תזרעו אל־קצים:
[ד] המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם:
[ה] הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו תקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר:
[ו] שאו־נס ציונה העיזו אל־תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול:
[ז] עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב:
[ח] על־זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא־שב חרון אף־יהוה ממנו: פ
[ט] והיה ביום־ההוא נאם־יהוה יאבד לב־המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו: ס
[י] ואמר אהה׀ אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד־הנפש:
[יא] בעת ההיא יאמר לעם־הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת־עמי לוא לזרות ולוא להבר:
[יב] רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם־אני אדבר משפטים אותם:
[יג] הנה׀ כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו:
[יד] כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד־מתי תלין בקרבך מחשבות אונך:
[טו] כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים:
[טז] הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם:
[יז] כשמרי שדי היו עליה מסביב כי־אתי מרתה נאם־יהוה:
[יח] דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד־לבך: פ
[יט] מעי׀ מעי ׀ אחולה אוחילה קירות לבי המה־לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי שמעת נפשי תרועת מלחמה:
[כ] שבר על־שבר נקרא כי שדדה כל־הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי:
[כא] עד־מתי אראה־נס אשמעה קול שופר: פ
[כב] כי׀ אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו:
[כג] ראיתי את־הארץ והנה־תהו ובהו ואל־השמים ואין אורם:
[כד] ראיתי ההרים והנה רעשים וכל־הגבעות התקלקלו:
[כה] ראיתי והנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו:
[כו] ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל־עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו: ס
[כז] כי־כה אמר יהוה שממה תהיה כל־הארץ וכלה לא אעשה:
[כח] על־זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי־דברתי זמתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה:
[כט] מקול פרש ורמה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובכפים עלו כל־העיר עזובה ואין־יושב בהן איש:
[ל] ואתי ואת שדוד מה־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־זהב כי־תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו־בך עגבים נפשך יבקשו:
[לא] כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת־ציון תתיפח תפרש כפיה אוי־נא לי כי־עיפה נפשי להרגים: פ